"לחזור לשורשים"
הנה ידוע שכל הדבר הגדל באדמה ישנו בשני חלקים האחד הוא החלק הנראה לעין והשני הוא החלק המכוסה שהוא השורש המכוסה ובוודאי שאין קיום לעץ ללא השורש המעמידו והוא הכח העיקרי והתוצאה של השורש הוא העץ הנראה לעין. וכמו כן גם האדם שעליו נאמר "כי האדם עץ השדה" היינו שנשמתו החצובה מתחת כסה הכבוד היא השורש המעמיד את האדם שאינו נגלה לעיניים והגוף הנראה הוא הענפים.
ועוד ידוע שככל שהענפים מתרחקים מהשורש בהכרח יהיו הם חלשים יותר ופחות יניבו פירות וזה מהסיבה שהעץ עיקר יניקתו הוא מהשורש שהוא הכח המעמיד כדלעיל.
והנה כשגוזמים את הענפים של העץ האם יש בזה להוריד מכוחו של השורש?
וכשהאדם ל"ע חוטא האם הוא פוגע בשורשו?
האם יש תקנה לעץ שנגזמו ענפיו?
בפרשת השבוע "ושם איש ישראל המוכה אשר הכה את המדינית וכו' ושם האשה המכה המדינית וכו' שואל האור החיים הק' למה שינה הכתוב שבשם איש ישראל הקדים את המוצא שלו לפני ההכאה –ישראל המוכה– ובשם המדינית הקדים קודם ההכאה לפני יחוס מוצאה דהיינו המכה המדינית.
ומבאר וז"ל: עוד יתבאר על זה הדרך על פי מה שידוע לנו מדברי המקובלים שלא ידח נדח מכל ניצוצי הקדושה וכלן לבסוף יזכו למקום שממנו באו והגם שיריע איש ישראל אף יצריח נפשו סוף כל סוף יחזור לשורשו והוא אומרו ושם איש ישראל הרי שאפילו אחר מעשה בשם ישראל יכונה הא למדת שלא נעקר משורשו ע"כ.
ובגמרא מסכת עירובין (דף יט.) אלא הא דכתיב עוברי בעמק הבכא ההוא דמחייבי ההיא שעתא בגיהנם ואתי אברהם אבינו ומסיק להו ומקבל להו בר מישראל שבא על בת עובד ככוכבים דמשכא ערלתו ולא מבשקר ליה ע"כ
פירוש שאפילו פושעי ישראל הנידונים בגיהנם בזכות מצוות מילה עומד אברהם אבינו על פתחה של גיהנם ומושכם משם לבד ממי שבא על בת עובדת כוכבים שמושכת אותו חזרה ל"ע והנה מבאר האור החיים הק' שאפילו זמרי בן סלוא שבא על עובדת כוכבים סוף כל סוף בשם ישראל יכונה ולא נעקר הוא משורשו ולמדנו שהשורש אינו נפגם לעולם ורק שידע האדם לחזור לשורשו בכח התשובה ובמעשיו ולא שח"ו יחזירוהו בעל כורחו ה"י
אליהו אמסלם
