ואז אבא נזף בי: "תלמד כמו מוישי ואז תגיד לו הערות"...

"דברים שרואים משם"

הרב אשר יחיאל קסל, רב כפר הנוער 'זוהרים'

יש פעמים מעטות בחיים שאתה יכול לחזות מה יקרה. כזו הייתה שיחתו של אבא של ישי, ידעתי שהוא לאחרונה מקוראיי הנאמנים, ומגיב בפגישות איתי על דברים שנכתבו כאן, ב'דברים שרואים משם'. אבל בשבוע האחרון זה היה ברור שהוא לא יחכה לפגישה מקרית והוא ייזום שיחה, לא מפני שישי היה נסוב המאמר אלא בגלל שאבא של ישי מתנהג עם ישי כמעט כמו אביו של ציקי מהשבוע שעבר, ולכן כשקיבלתי את השיחה מאבא של ישי לא הופתעתי, והתחלתי את השיחה: כן הרב, אני יודע שהכעסתי אותך.

אבא של ישי השיב לי: "לא הכעסת אותי אלא האשמת אותי, מה אתה רוצה הרב קסל? שאני אסכים לישי שיישאר במצבו, שאני אתמוך במצבו, שאני לא אזכיר לישי מה אני באמת רוצה שיצא ממנו? הרי ברור לשנינו שאם הוא היה רוצה הוא יכול היה להיות תלמיד חכם גדול… לכן בוודאי שכשהוא יושב אצלי בבית, אגיד לו שאח שלו למדן והלוואי שיהיה כמו אח שלו ושאני מתפלל שיום אחד הוא יהיה כמו אח שלו"…

הסברתי לאבא של ישי שגם אם אתה רוצה מאוד עבור הבן שלך את הטוב ביותר, עדיין זה צריך להיות אינדיבידואלי לו ולא צריך להזכיר את האח, ועיקר המשמעות של הטור מהשבוע שעבר נועדה להזכיר לנו, כהורים, שתפקידנו לחזק את החלקים הטובים, וכשבן נמצא במצב הכי קשה מבחינה רוחנית והוא מגיע למצב של סיום מסכת, אזי תפקידנו לעודד אותו ולהחשיב את העניין כשהוא בפני עצמו ולא להמעיט את העניין.

על אף חילופי הדברים, כל זה יכול היה עדיין להישאר בגדר שיחה רגילה ביני לבין "אבא של ישי". לולא שישי פגש אותי בשבילי הכפר ופנה אלי בשאלה ישירה: "נכון שהרב כתב עלי בטור בעיתון".

"ממש לא", עניתי לו, "הדמויות מטושטשות כיוון שאני מקפיד על כבודם של תלמידי הכפר, אבל אתה ממש לא נשוא הכתבה". "להזכירך" אמרתי לישי, "אני לא זוכר שסיימת מסכת קידושין ושעשינו סיום בבית הוריך כך שהטור לא היה עליך".

"אבל", אמר לי ישי, "הטור הוא כן עלי.. כי אני חוויתי את חיי ממש כמו שהרב כתב, תמיד אני עומד תחת צילו של אחי התאום, שהוא טוב ממני, ותמיד הזכירו לי כמה הוא טוב וכמה הוא מצוין, ושאלו למה אני לא כמוהו, ומתי אני כן אהיה כמוהו"…

שאלתי את ישי בעדינות: "תגיד לי, אתה יודע במה מוישי טוב שרצו שתהיה כמותו?".

"כן", השיב ישי, "אני יודע.. מוישי הוא באמת תלמיד מצטיין כבר מכיתה א', אני גם רוצה שכשאני יתחתן יהיו לי בנים כמו מוישי".

"נו", אמרתי לישי, "אז אבא שלך אכן ביקש ממך משהו שאתה מסכים שהוא טוב, אז למה זה פוגע בך? למה אתה לא מבין את זה?".

"תראה", המשכתי ואמרתי לו אחרי שהות קלה לצורכי קליטה, "אני לא חושב שאתה צריך להיות מוישי, אבל אתה צריך להיות ישי.. וגם, אתה צריך להבין למה אבא שלך רואה במוישי מודל, לאבא שלך חשוב לימוד התורה ומוישי לומד והוא למדן, אז הוא הביא לך דוגמא ומודל שקרובים אליך, למה אתה כל כך כועס".

ישי היה מהורהר דקות ארוכות ונראה היה שהוא מחפש בתוך עצמו את התשובה לשאלתי: מה באמת כל כך מרגיז אותו במודל שהציבו לו.. ואז הוא ענה לי בסיפור מחייו.

"הרב", כך התחיל ישי לספר, "כשנכנסתי לישיבה קטנה, מוישי התאום שלי, גם הוא נכנס לישיבה, כמובן שמוישי נכנס לישיבה מצוינת ואני נכנסתי לישיבה בינונית מינוס, אבל מעלה הייתה בישיבה שאני נכנסתי אליה שלא הייתה בישיבתו של מוישי, הסדר המופתי ששרר אצלנו בישיבה גרם לכך שכל תלמיד בישיבה למד הלכות בצורה מסודרת, ונבחן עליהם, כשנכנסתי לישיבה למדו הלכות שבת, ואני פתאום הפכתי לידען בהלכות שבת. ואז הגיעה שבת אחת, שבה הערתי למוישי שאסור, הלכתית, לעשות את מה שהוא עושה".

"אבא שלי פשוט נעלב בשביל התלמיד חכם שלו", ממשיך ישי לספר, ואז הוא סנט בי: "תלמד כמו מוישי ואז תגיד לו הערות". אבל אני לא ויתרתי, ואמרתי לאבא שלי, בחוצפה: "נכון, אני לא לומד כמו מוישי, אבל אני יודע הלכות שבת ומוישי עכשיו מחלל שבת"..

"אבא שלי", ממשיך ישי לספר, "פשוט כעס, הוא הרים עלי את קולו וצעק: "קודם תתחיל ללמוד ואחר כך תבוא להעיר כאן הערות.. קשוט עצמך ואחרי זה קשוט אחרים"…

ישי סיכם את השיחה בכך שאמר: "אני לא חושב שהייתי יותר טוב ממוישי, אבל רציתי שיכירו שיש לי משהו שאין למוישי, שיעריכו את זה שאני יודע הלכות שבת. שזה דבר שעם כל הכבוד למוישי אין.. אבל אבא שלי זלזל בזה, כי מוישי הוא הצדיק הגדול, ואני לא.. ככה זה ליווה אותי תמיד: אם לי היה סיום, גם מוישי היה עושה סיום, כי אסור שאני יחשוב לרגע שיש בי משהו שאין במוישי"…

"מי יודע", חשבתי לעצמי, "אם אבא של ישי היה יודע כמה מעריכים את מאמציו ואת השקעתו של ישי בשמים, אולי הכתבה הייתה מתהפכת והסיפור היה על מוישי"..

ואולי צריך להכיר במעלת כל אחד בפני עצמו…

כמובן שאם אבא של מוישי וישי היה יודע מה כל זה יעשה לבן שלו, הוא היה נוהג אחרת. אבל מה לעשות, ולא אחת הורים עושים צעדים מתוך אי הבנה במשמעותם, ואחר כך משלמים את המחיר, שחלק ממנו יכול להיות ביקורים חוזרים ב'זוהרים'.. ובין השאר בשל סיבה זו עולים הסיפורים על הכתב.