כמו בכל דבר בחינוך הילדים אנו נתנהג אליהם בדיוק כמו שההורים שלנו התנהגו אלינו אלא אם כן נעבד מחדש את ההתנהגות בכמה שלבים לדבר שונה ואחר שהתאמצנו עליו אבל ללא עבודה מאומצת ועקבית בטבעם של דברים אין שום סיבה שלא נחכה את ההתנהגות של הורינו אלינו להתנהגות שלנו אל ילדינו גם אם אנו כועסים על ההתנהגות אלינו ומבטיחים שאנו נתנהג אחרת בסופם של דברים אנו נתנהג באותה הדרך בדיוק.
בסדרת המאמרים הבאים נעסוק בדברים שלמדנו מההתנהגות של הורינו אלינו ואיך ניתן לשנות את ההתנהגות בדרך אמתית שילדינו יקבלו משהו קצת שונה ואחר.
ישנם שלשה שלבים בשינוי התנהגות:
א' התבוננות.
ב' קבלה הכלה והבנה.
ג' הדברים שאפשר לעשות אחרת.
החלק הראשון: "ההתבוננות"
כשנוכל להבין איזו התנהגות הייתה לא טובה בשבילינו ומה פגע בנו לא ממקום של ביקורת או כעס על מה ואיך שההורים התנהגו ואיך זה השפיע על החיים שלנו ואיך היה אפשר להיות אחרת אלא ממקום של התקדמות ורצון לשנות ישנו שלב של אחרי הכעס והכאב והא השלב של המציאות שקרתה ואיך ומה פגע הציק או כאב לנו כשנהיה שם נוכל להשים את הדגש על הנקודות שנוכל להצביע אליהם ולומר שזו לא התנהגות שמקדמת שבונה ומחזקת אלא מחלישה ומאשימה אם עדיין אנו בכעס ופגיעה אנו בעמדה של האשמה ואז זה יחסום בפנינו את האפשרות לראות בבירור מה לא היה נכון מה לא קידם והרחיק אותנו מה גרם לנו לעשות דווקא את ההיפך.
החלק השני: "קבלה הכלה והבנה"
בחלק השני ישנם שני חלקים הראשון הוא "העבודה העצמית" והיא: לנסות לקבל ולהבין את זה שהייתה התנהגות לא טובה ולא ראויה מצד ההורים ללא קשר להשלכות של מה שאנו רוצים לחשוב אליהם היום כלומר שגם אם נדון אותם לכף זכות ונמצא הסברים ואפשרויות למה הם לא היו פנויים לחינוך ואו שהם גם כן למדו זאת מההורים שלהם או שהייתה איזו שהיא בעיה שגרמה לזה עדיין אנו מבינים וברור לנו שהייתה התנהגות לא טובה ולא ראויה.
השני: "אנו לא אשמים" שאם אנו נחשוב שאנו אשמים ובגללינו היו צריכים להתנהג אתנו כך לא נבין לעולם שהייתה כאן התנהגות לא נכונה שהרי ברור לנו שילד אף פעם לא אשם בהתנהגות לא ראויה של ההורים גם אם הוא ילד עם קשיים עם הפרעת קשב וכדומה ברור שהאחריות של ההורים מחייבת להתנהג אתו בדרך שלא תפגע תעליב או תחסום אותו לעתיד לכן צריך להיות ברור שגם אם אנו לא מאשימים את ההורים בהתנהגות ודנים אותם לכף זכות עדיין צריך להיות ברור לנו שאם הרגשנו לא טוב בהתנהגות כלפינו או ביחס שהיה אלינו זה בוודאי התנהגות לא נכונה ולא טובה ללא ספק וללא שאנו אשמים בכך .
החלק בשלישי: "הדברים שאפשר לעשות אחרת"
כשנגיע למקום שאנו מבינים שהייתה התנהגות לא טובה ואנו בטוחים בכך ובאים לא ממקום של הלקאה עצמית ולא ממקום של אכזבה כעס או תסכול על ההורים וברור לנו שאנו לא אשמים אפשר להתקדם לחלק השלישי שהוא מה ואיך אפשר לעשות אחרת וניקח סיטואציות מסוימות שהילדים שלנו מאתגרים אותנו ונראה בכזה מקרה מה ההתנהגות שאנו חווינו שהבאנו את ההורים שלנו לכזו סיטואציה מה זה גרם לנו ואיך הרגשנו ונבחן את הצדדים אז איך באמת נכון להתנהג בלי להפסיד את הסמכות ההורית ובלי להתנהג ממקום של חולשה או כעס על ההורים ולעשות דווקא הפוך אלא ממקום של הבנה והכלה של ההתנהגות ומה אנו יכולים לעשות עכשיו כדי שמצד אחד לא יפגע והילד שלנון לא יחווה את ההרגשות השליליות שאנו חווינו ומצד שני נוכל להשיג את המטרה בחינוך וביעד שאנו רוצים להגיע אליו ולהתקדם בלעמוד באתגרים שהילד מציב לפנינו.
בפרקים הבאים בעזרת ה' ניקח כמה דוגמאות ועל פי שלשה השלבים נראה איך משנים על פיהם את ההתנהגות למשהו חיובי יותר.