"המלחמה שאין גדולה ממנה"
ישנה תכונה באדם השכלי להעריך ולהוקיר ערנות -זיהוי מציאות -בדרך מושכלת -והשבת מלחמה בשעת הצורך. התכונה הזו בסיסה ממידת הזריזות שבאה בעקבות הזהירות שהיא מהדעת המבדילה בין טוב ורע וכשברור מהו הרע נולדת מיד מתוך הזהירות מידת הזריזות לקום ולעשות מעשה.
וככל שהדעת בכח גדול יותר ובבירור חזק יותר האדם חשוף יותר לעוצם הרע ונפעל ממנו הכח המניע להילחם כדי לעקור אותו משורשו.
אמנם אחרי הזהירות והזריזות ההבנה והכח הפועל ישנו מעצור אחד גדול שנמצא אצל כל בעל מלחמה ואין אפשרות ואולי גם אסור להתעלם מקיומו שהרי יש בכוחו לעצור הכל ולגרום לתסכול שאין דומה לו שמכיוון שהאדם מבין רוצה ויש בו הכח להילחם ואינו יכול להוציא לפועל את מלחמתו הנה הוא נכנס למלחמה אחרת שונה ומסוכנת פי כמה.
המעצור הזה הוא "הפחד" ומי יאמר אין בי פחד? ומי יאמר אנצח אותו בכל מחיר?
ומהי המלחמה הגדולה שבמלחמות?
האם יש סיכוי לנצח בכלל?
והאם יש דרך להילחם במעצור?
בפרשת השבוע "כי תצא למלחמה וראית סוס ורכב עם רב ממך לא תירא מהם"
מבאר האור החיים הק' כי תצא למלחמה זוהי מלחמת היצר הידועה שאין גדולה ממנה ובא הכתוב להסיר מלבבו מורך. וראית בעיני שכלך סוס ורכב-"סוס" הוא היצר שהוא מלומד ומנוסה במלחמה יותר ממך. "ורכב" היינו הרכבת האדם שנוטה וחושקת לדברים שמציע היצר "עם רב ממך" אלו הכוחות הרעים הטמונים באדם מעבירות שכבר נמצאים בידו שגם כוחות אלו נגדו הם ובידם להשפיע עליו לעשות רע כיוון שטבעם הוא להידבק עוד בשכמתם.
"לא תירא מהם" וז"ל: אף על פי כן בא דברו הטוב ואמר לא תירא מהם והטעם כי ה' אלוקיך עמך פירוש הן אמת אם היית בא למלחמה בכחך אין בך כח לעמוד במלחמה זו אבל כיוון שה' אלוקיך עמך כוחו גדול להצילך כי כשבא אדם לטהר ימינו יתברך מקבלתו ונדבק לה' והוא יכניע מצריו. ע"כ
הנה המלחמה הגדולה מכולם והמעצור של המורך שמכניס היצר בלב האדם ולאדם עצמו אין סיכוי לנצח והדרך להילחם במעצור הוא ע"י שיבטח בבורא שבזה בוודאי הוא אתו להצילו ולהיות עמו במלחמתו והא יכניע מצריו שהם הם היצרים המצרים שבתוכו.
אליהו אמסלם
