בפרקים הקודמים עסקנו במאפיינים של הקושי בקבלת החלטות והנזקים הראשוניים והמשניים שנגרמים מכך בפרק השלישי והאחרון ננסה בסייעתא דשמיא על פי ההבנה של הקושי והנזקים שנגרמים מכך להגיע לכדי פתרון והתקדמות.
כמו שהדגשנו בפרק הראשון המטרה היא בשום פנים ואופן לא להחליט בשביל הנער ולהסיר ממנו אחריות ולקבל את ההחלטה בשבילו שהרי בדרך הזאת גם אם נעזור לו ליישם אותה עם הרבה עידוד ותמיכה מבצעים ופרסים פספסנו את כל המטרה והנזקים ימשיכו להוות לנער בעיה בהמשך החיים שיותר ממה שחשוב לנו היישום של ההחלטה והיציבות שנדמה שנשיג ממנה אצל הנער יותר חשוב ההקניה של היכולת לקבל החלטה מתוך המקום של הבלבול והחוסר יציבות וכשנצליח להביא אותו למקום הזה כמעט בכל בעיה שתיווצר אצלו יהיה לו את היכולת להתמודד.
וזה כמובן לא מסיר מאתנו את האחריות על התמיכה העידוד והעזרה שהנער זקוק לו בתהליך אבל אף פעם לא להתבלבל ולעבור את השלב הדק הזה בין עזרה תמיכה ועידוד לבין לקיחת אחריות במקום הנער שהדבר שייצב אותו באמת זה לא העקביות והדבקות במטרה בדבר שאחרים החליטו בשבילו אלא התחושה של האחריות שהוא לקח על עצמו קיבל החלטה לבד ויישם אותה זה הדבר היחיד שיוביל אותו להעצמה אישית ביטחון עצמי סיפוק ויציבות.
"הפתרונות"
כדי להצליח להביא את הנער לקבל החלטות ברורות ויציבות יש צורך בלהבין את הסיבות שבגינם הוא מתקשה (הפרק הראשון) ולהציף מול הנער את הנזקים שנגרמים עקב כך (הפרק השני) ואז לפעול על פי השלבים הבאים:
א' ננסה לפזר את את הערפל ולעשות סדר בבלבול שנוצר ונמקד ברשימה מסודרת את הספקות וההתלבטויות של הנער במשך היום (מיקוד).
ב' לפעמים מרוב הבלבול והחוסר יציבות נגרם מצב שבו בכל דבר יש לנער ספק ואי ביטחון מה נכון לעשות ומה טוב בשבילו לכן נשים דגש יותר על בדברים הגדולים והמשמעותיים יותר ונוותר כרגע על הספקות הקטנות והפחות משמעותיות (דגש).
ג' נסיר מכשול אחד משמעותי מאד והוא למידה מאנשים וממצבים אחרים אצל חברים אנשים ונסביר לנער שכרגע בוחנים מה טוב ומה נכון עבורו בלבד ללא קשר להתנהגויות נלמדות ואיך השכן החבר ובין המשפחה עשה באותו מצב (הסרת מכשולים).
ד' ניקח מצב של חוסר יכולת בקבלת החלטה שהוא לא הכי קשה ולא הכי קל כיוון שהכי קשה יש חשש אמתי שיהיה לו קשה מידי ובכל החלטה עתידית הוא יפרש שזה תהליך קשה ומורכב מיד בשבילו וכן לא הכי קל מאותה הסיבה (יעדים).
ה' נציג את כל הצדדים והשיקולים בקבלת החלטה בלי לזלזל בשום צד גם כשזה נראה לנו פשוט וברור ומובן מאיליו שאי אפשר לקבל החלטה בכיוון הזה לא נעקוף על התהליך הזה של מיצוי כל האפשרויות ונשקף מולו באופן ברור וחד בלי שיפוטיות את שני הצדדים (שיקוף).
ו' כשנסביר את שני הצדדים לא נרמוז וניתן הרגשה או דחיפה לצד מסוים גם כשאנחנו באופן אישי מאד רוצים שהנער יובל לשם צריך אובייקטיביות חד משמעית בשיקוף של שני האפשרויות(אמינות).
ז' נקבל על עצמינו מראש שכל החלטה שהוא יעשה מקובלת עלינו ואנו משלימים אתה מראש בלי שיפוטיות או אמירות כמו "זה החיים שלך תעשה איתם מה שאתה רוצה" (ביקורתיות).
ח' נבהיר לעצמינו שגם במידה והספק הזה היה שלנו היינו מחליטים אחרת ההחלטה שהנער יקבל היא בשבילו הכי טובה שיש שהרי לא נשכח שהנזקים נגרמים מעצם חוסר היכולת בקבלת ההחלטה ולא ביישום לא נכון של החלטה לא נכונה שהוא קיבל (עבודה עצמית).
ט' כדי ליצור יציבות נוודא שההחלטה שהתקבלה לא משתנה בשום זמן עד לפרק זמן מוקצב ומסומן מראש שאז נשקול את הדברים אם נרצה מחדש ואולי נחליט אחרת אבל שזה יהיה בתהליך של החלטה ומה שהחלטנו עכשיו לא משתנה עד לפרק הזמן הקצוב (יציבות לאורך זמן).
י' ניתן זמן לעכל את הדברים ולא נלחץ לתשובה מהירה לפעמים השיקוף של הצדדים בפועל מראה לנער את עצמו והלך המחשבה שלו והוא מתחיל קצת להיפגע מהצדדים שלו והאגו שלו לא נותן לא להודות בטעות לכן ניתן מרווח זמן ולא נראה שאנו מצפים להחלטה כי זה מה שהחלטנו שאנו עושים שהרי הלק שבאמת חשוב הוא התהליך עצמו (אורך רוח).
יא' ברגע שהנער החליט לכיוון מסוים נחזק ונעודד את עצם ההחלטה בכל דרך שהוא בחר בזה שהוא לקח אחריות והיה לו את האומץ לקבל החלטה ברורה (עידוד).
יב' ננסה לעזור ביישום ההחלטה עם רשימות ויעדים ואיך נתמודד במקרה של ניסיון או קושי ביישום ההחלטה (תוכנית עבודה).
יג' נבהיר מראש שיישום החלטה זה תהליך ארוך וברור שיהיו מעידות ונפילות אבל העיקר הוא הרצף של קבלת ההחלטה שהיא לא השתנתה ולא תשתנה ואם לא הצלחנו לא קרה כלום זה לא מערער את ההחלטה שקיבלנו בתחילת התהליך ואז עוברים ממצב של שבירת ההחלטה למצב של חוזקה (לא להתייאש).
יד' נעודד ונחזק לאורך כל התהליך במילים חיוביות ומעצימות בהרבה תמיכה ואהבה לייצר מזה חוזקה שתיתן לו רצון סיפוק ויכולת להחליט דבר הבא בסייעתא דשמיא.(חיזוק).