על מלחמות ו"מלחמות"
בס"ד
על מלחמות ו"מלחמות"
נכון שמלחמות ככלל מתאימים יותר לשדה קרב ולמלחמות בין מדינות אבל לפעמים מתחת לפני השטח מתנהלת לה בשקט איזו שהיא מלחמת כוחות בין הנער לבין הסמכות שמעליו לצורך העניין נעסוק במלחמות שבין אבא לבין לא תמיד הם מורגשות לא תמיד בם בצעקות ולפעמים זה מלחמת כוחות לפעמים מלחמת מוחות וכן לפעמים גם מלחמות חתול ועכבר.
ההבדל העיקרי והחשוב לפני הכל בין מלחמות בין צבאות לבין מלחמות בבית הוא שבמלחמות בעולם הרגש אינו משחק תפקיד כלל ואדרבא ככל שאחד מין הצדדים יתנהל על פי איזה שהוא רגש ולו הקל ביותר עולים הסיכויים שלו להפסיד במערכה כיוון שהמטרה היא אך ורק לנצח מה שאין כן במלחמות בבית שלשני הצדדים הרגש משחק תפקיד גדול מאד. בין אם נרצה ובין אם לא אין אפשרות להפריד בין הרגש לשכל בהתנהלות מול ילד שהתחיל לפזול לצדדים ואינו מצדד בדרך שבה היה רוצה אביו שילך (בלשון עדינה מאד) תמיד! יהיה רגש טבעי ומובן מאיליו בין אב לבן שאין אפשרות להתעלם ממנו כלל.
כמה הבדלים בין סוגי המלחמות!
א' במלחמות בין צבאות או מדינות לא צריך שניים להילחם כיוון שיתכן ומדינה חפצה בשטח של שכינתה ולכן היא יוצאת למלחמה לכבוש את השטח של המדינה השכינה.
במלחמות בבית כמעט תמיד וברוב ככל המקרים חייבים שנים כדי לריב בין אם זו הערה מוצדקת או לא של האב ודאי שאם היא הובילה בסופו של דבר למלחמה סימן שהיא לא נעשתה בדרך הטובה ביותר שיכולה להיות ומצד שני ישנה תופעה של היתגרות לכאורה של הנער המתמודד באביו לדוגמא נער שיודע וברור לו מעל כל ספק שהקו האדום בבית הוא לבוש הולם/תספורת של בין תורה/טלפון כשר בלבד/חברים מסוימים מאד ברוב ככל המקרים הילדים מודעים היטב לכללים שחיו איתם מגיל צעיר ואינם מופתעים מכלום כל ילד יודע בוודאות על מה אבא שלו יעמוד ומה אפשר קצת להחליק ולכן תמיד נצטרך שנים בשביל המלחמה.
ב' במלחמות בעולם תמיד יהיו הפתעות לצד שכנגד שהרי על זה בנויה הלחימה על מודיעין טוב וגורם ההפתעה ומי שחזק בשניהם הוא המנצח מה שאין כן בבית בדרך כלל כשההערה מתחילה מצד האב הנער ירגיש פגוע או לחילופין שמנסים להשתלט לו על החיים כיוון שאת הדבר האסור הוא כבר מכיר ובכל זאת הוא פרץ את הגדר הוא לקח את הסיכון ואת כל ההשלכות שיהיו למעשיו מצד ההורים החברה השכונה מקום הלימודים וכדו' וכן במקרה שהנער התחיל לפרוץ את הגדר מעצמו בגלל החברה או כל דבר אחר הוא בוודאי לקח את הסיכון שבדבר ולכן כשזה בבית בוודאי שברור לשניהם לא מה נכון לעשות ומה לא אלא מה יגרום לפיצוץ ולמלחמות והדברים ברורים וידועים מראש.
ג' במלחמות בעולם יש בדרך כלל צד מנצח וצד מפסיד השטח שנכבש או ניצחון מוראלי וכדו' מה שאין כן בבית ממלחמות שני הצדדים מפסידים ובגדול לדוגמא כשהאבא העיר על דבר מסוים( אין בכוונתי להיכנס כלל לדרך חינוך אלא למקרים שהנער התחיל להידרדר ומגיעות מלחמות) הנער יכול לספוג ולשתוק ולכאורה האבא במשל הוא המנצח כאן אבל כל זה הוא רק כלפי חוץ נער שידע מראש מה אסור ומה מותר ובכל זאת פרץ את הגדר ושותק על נזיפה של האבא יכולות להיות כמה סיבות אבל בכולם השתיקה מבשרת על תחושות שלא היינו רוצים שיקרו אפשר להסביר את השתיקה כתסכול שלא מצליחים להבין מה הוא עושה ולמה מה עובר עליו מה ההתמודדויות שלו אפשר להסביר זאת כאדישות או יותר גרוע כייאוש "הם לעולם לא יבינו אותי" או "כ..חכה חכה יש המשך לפרשה שלי איתך אנחנו רק בחלק הראשון" והכי גרוע "פחד" אם הוא פוחד הבעיה מחמירה יותר א' כיוון שכשהנער התחיל כבר למרוד אז הפחד הוא לא ממה אבא יאמר כיוון שאת זה הוא כבר לקח בחשבון אלא פחד לא מוסבר מדבר שהוא התרגל לפחד ממנו (וזה כבר מתקרב לחרדה) ב' הפחד לא יחזיק לעד לאט לאט (או מהר מהר)הוא מתמוסס ואז ככל שיורד הפחד עולה האומץ. ולכן ההפסד הוא של "המנצח" בוודאי הנער ברור שהפסיד גם "לא הלך לו" וגם הוא הרויח מהאב את התחושות המתסכלות כדילעיל
ולכן המסקנה ברורה לפני שניגשים ובודקים מה לעשות עם הילד אנחנו יודעים מה לא לעשות מה יחמיר את המצב מה יסבך אותו יותר מה ידרדר יותר גם את הנער וגם את היחסים שבדרך כלל הם הבסיס לחזרה של הנער למצב תקין ולרגיעה בכל המובנים.