מניעת נשירה - להחזיר את האחריות למשפחה

נשירה של ילדים וילדות נערים ונערות מהיהדות נושא כואב (כמה נדוש) אבל חשוב דיו כדי לחשוב עוד פעם על הסיבות והגורמים לנשירה.
בעשור האחרון הוקמו גופים ואירגונים רבים העושים עבודת קודש בנושא חשוב זה, אירגונים הקשובים היטב למצוקה של ההורים הפונים לסיוע וכן עוזרים לנערים ונערות שמרגישים אובדן דרך ומנסים להשיבם לדרך התורה, כך גם הוקמו מסגרות חינוכיות שמנסות לקלוט תלמידים וילדים שהם בדרך לנשירה, או אפילו נשרו כבר ומחפשים את דרכם פנימה, ועוד פעולות רבות וחשובות להשבת הבנים האובדים ליהדות. אבל כמו שבשריפה הדרך הטובה ביותר לטפל בה היא למנוע אותה, וכן הדרך הטובה לטפל ב"נגע תאונות הדרכים" היא מניעה של התאונה הבאה ה' ירחם, כמו שכל בר דעת שמבין את חשיבותם של גופי הצלה ובתי חולים לטפל בפצועים וריפוי לאחר תאונה, לא יעלה על הדעת שאין להקדיש את מירב תשומת לב לאפשרות ולדרכים למנוע את התאונה, כמו כן ברור שהדרך הטובה ביותר לטפל בנשירה היא למנוע אותה.
ובעצם … כולם מבינים את הדבר הפשוט כל כך שהדרך הטובה ביותר לטפל בנשירה היא למנוע אותה, למה (כך נדמה) ממעטים לדבר עליה ולעסוק בה עוד פחות?
אולי משום שהתשובה מכאיבה יותר מהשאלה והיא נוגעת ללב ליבה של המשפחה, היא נוגעת לאב ולאם של הנושר או הנושרת, כן היא נוגעת למשפחות של כולנו, שלי, שלך, של השכן שלך, כן של המשפחה של כולנו, אין ספק בכל מה שנוגע למשפחה היהודית כל נגיעה היא נגיעה בבת עינו של עם ישראל, המשפחה היא הלב הרגיש הפועם והמוח המפעיל של עם ישראל, בדברים אלו נאמר בברור שנושרים קודם כל מאבא ומאימא מהמשפחה… ורק אחר כך נושרים מהיהדות, זו תמצית דברינו ואם כבוד הקורא אינו מוכן לקבל דברים אלו אין כל סיבה לטרוח ולהמשיך לקרוא מאמר זה.
מה לא סיבה לנשירה?
אך קודם כל, מה לא גורם לנשירה (נא לקרוא עד הסוף):
הרחוב.
האינטרנט.
המלמד המעליב.
החבר המקולקל.
ספרות קלוקלת.
המצב הכלכלי בבית.
השכונה.
ועוד שלל גורמים חיצוניים שאינם בלב הבית האב האם והמשפחה.
לא נכון !!! ברור שבסוף יש "שלט" שמכוון את הילד או את הנער או הנערה החוצה, ברור שצריך לגור במקום תורה, וילד שלומד מהרחוב … האינטרנט הוא סכנת נפשות ממש כמו מכונית דורסנית, ולכן יש להשתמש בו בזהירות יתירה, וכך גם כל הגורמים האחרים, אבל כל אלו אין בהם די כדי להזיז ילד נער או נערה אפילו לא אפס קצהו מדרך התורה והיראה אם החינוך והתמיכה המשפחתית חזקה ונכונה.
זה לא המקום לדברי תורה אבל רק ברמז די לעיין בפרשת יוסף הצדיק כדי להבין שהמשפחה היא והבית הטוב הוא זה שמשפיע על התנהגות הילד או הנער.
מה השתנה בחינוך ובמשפחה
אז מה קרה? מה קרה למשפחה, מה קרה לבית היהודי שהילדים הנערים והנערות מתקשים להתמודד עם הפיתויים הקיימים מחוץ לבית?
נדמה שהמשפחה איבדה מעט מהנורמות של משפחה החרדית מסורתית, היא איבדה את מרכזיותה בהשפעתה על הילדים, היא איבדה את הקשר עם העבר, היא איבדה את "השפיות", מה אסור ומותר, עיקר וטפל שהיו בעבר מובנים מאליהם נעשו לשאלות העומדות לדיון ולפעמים אפילו מוותרים אליהם, נדמה שהעקרונות והדברים הבסיסיים ביותר מרגע לידתו של התינוק ועד הגיעו לגיל המצוות או מעט יותר נשכחו או התערפלו. אב ואם שראו בעבר כיצד מנחילים את המורשת היהודית המקורית מהסב והסבתא לאבא ואימא וכן הלאה, עסוקים ומבולבלים וכמובן מושפעים השפעה ניכרת מהסביבה (טובה יותר או פחות) עכ"פ משופעים בשפע של עצות והדרכות ועוד סיבות רבות אחרות ולא מבחינים בין עיקר וטפל, מהותי או שולי, ומושפעים "ממה יאמרו" יותר מגופי תורה והלכות פסוקות בשולחן ערוך. המשפחה מושפעת מעיתונות (חרדית מסוגים שונים) ממרצים פופולריים ומכל מיני גופי תקשורת חוץ ופנים חרדיים, אבל אין לה משלה כמעט כלום אין לה זהות וחשיבות עצמית, היא אינה חשה בטוחה בדרכה, היא אינה רואה את המיוחד שבה, ואינה רואה את עצמה ככזו שיכולה להנחיל את המורשת לדורות הבאים אחריה.
הערכים ההתנהגות אותם דברים מובנים ובסיסיים המוכרים ואולי אפילו הפשוטים הוזנחו או פשוט טושטשו במבול של ידע הדרכה ובאובדן מבנה המשפחה המסורתית, ואורח החיים המודרני, להלן נציין כמה מהם בלי להתייחס לסיבות ולגורמים שהביאו להורים למשפחות להיות כאלו:
ינקות
תינוק- תינוק בריא מותר לו לבכות מעט, תינוק בריא אינו יודע עדיין לדבר לשחק ללכת או לקרוא, ולפעמים הוא בוכה (לפני שהוא לומד לצחוק כמובן), אם הוא נקי והכל בסדר נא לא לאבד את הסבלנות לא יקרה לו כלום. תינוק ישן במיטה שלו גם אם זה נראה לפעמים לא נוח, זו השקעה כדאית הוא זקוק לעצמאות הזו וגם את אימא יקרה זקוקה לזה זה אינו בא על חשבון אהבה וקירבה ביניכם.
אהבה לא פינוק
אהבה ולא פינוק – לאהוב משמעו למלא את כל מה שהילד צריך בעולם הריגשי והפיסי קיומי, הורה בריא בנפשו עושה פעולה זו בלי מאמץ מיוחד, היא טבעית לחלוטין ואם ההורה (בעיקר אימא בשנות הינקות) אינו מסובך ומעוות רגשית הוא יעשה את זה נכון ויתן את כל אשר לו כדי לאהוב לגונן ולהעניק לילד כפי יכולתו, החל מחיבוק נשיקה יפטפט יתקשקש ישיר יקפוץ … עד לסיפור חמוד לפני השינה הרגועה, הורה הבריא מעניק באופן טבעי לילדו מעטפת של חום וחיבה, וכאמור זה קיים בטבע האנושי, (כך ברא אותנו הקב"ה ואין צורך בהשכלה או בדוקטורט כדי להיות הורה בריא, דא עקא, שלפינה חמה ואוהבת זו נכנסים לעיתים קרובות יועצים "חכמים" וכל מיני גופים ואנשים בעלי כוונות טובות כמו יועצים אחיות טיפת חלב וכו'), יש הרבה להרחיב בנושא זה אבל טיפ תמציתי וקצר הוא כל מה שילד יכול לעשות בעצמו ואתה עושה את זה במקומו כמו קשירת נעליים לקחת את הילקוט לבדו לסדר את החדר וכו' הרי הוא פינוק, הורים הם רק באותו מקום שהוא אינו יכול לעמוד לבדו אם בגלל קושי פיסיולוגי כמו לא בכל גיל הילד יכול לרוץ ללכת ולצאת בעצמו לגינה, אם בתחום הרגשי לעזור לו לעבד ולהבין את העולם שסביבו דרך עיניו של המבוגר, ולהיות מעין מתווך של הסובב אותו, ולכן להיות קשוב ועירני למה שמפריע לו ומה שמדאיג או מפחיד אותו כדי לתת לו את הכלים להתמודד עם החששות הוא קשיים או השאלות הללו. לחבק לנשק לשוחח לדבר לרוץ לשחק ללמוד וכל פעולה אחרת היא אינה פינוק אלא היא דרושה להתפתחות התקינה של ילדכם.
תשומת לב
תשומת לב מלאה, כבר הזכרנו בעולם מלא חדשנות דיגטלית טלפונים כאלו ואחרים, עודף מידע וחוסר יכולת להרגע וליצור סביבה "סטרילית" ומתאימה לגידול ילדים, צריך לשים לב למונח "תשומת לב", תשומת לב היא שכולך (אב או אם) נמצאים שם בשביל הילד, גם אם את (או אתה) מחזיקים את הילד ואפילו מפזמים לו שיר קטן עם ליבך אינו שלם שם אתה לא כולך העיניים המוח וההבעה כולך יחד עם התינוק עם הילד, הוא לא יפסיק לצעוק לבכות ולפעמים לצרוח רק משום שהוא רוצה את ליבך, וליבך לא עימו, אין זאת אומרת שחלילה אתם לא הורים דואגים לילד, אלא שאתם טרודים, חושבים ובעיקר מתקשים לשים לב רק לילדכם כשזה נדרש.
הזנחה רגשית ופיסית
הזנחה רגשית ופיסית, כשהיא נראית קל לזהות אותה ולהימנע ממנה, אבל דווקא אלו שאינם נראים להורים בעיני עצמם ולאחרים כילדים ונערים מוזנחים הם מהווים אתגר בתחום זה, כדוגמת ילדים שמלבישים אותם כאילו הם בובות תצוגה בחלון ראווה ואימם או אביהם "גוררים" אותם ברחוב כאילו היו "חפצים" בלי להתייחס לשאלותיהם, לבעיות שמטרידות אותם, לדברים אחרים המסקרנים אותם, הילדים האלו מוזנחים רגשית למרות שהם נראים מטופחים. דוגמא נוספת ילד מתבגר שמבקש דבר מה מהוריו שלדעתו הוא זקוק לו אלא שלהורים אין את האמצעים הכספיים המתאימים כדי לספק לו את בקשתו, אלא שבמקום להסביר לו על הקושי בצורה רגועה ומנומקת הם צורחים עליו שהוא אינו מתחשב במצבם, ילד או נער כזה סובל גם מהזנחה ריגשית, כי ההורים האלו היו צריכים ללמוד איך לסרב לבנם או ביתם מבלי ליצור אצל בנם תחושת הזנחה חוסר איכפתיות, אפשר לגלות מעט אמפטיה ואהדה לצורך של ילדם למרות שהם אינם מסוגלים לתת לו את מבוקשו. ההזנחה היא הרבה במחשבה עד כמה ילדי באמת מעניין אותי, עד כמה דעתי באמת פנויה כדי לעמוד לרשותו, הזנחה אינה גודל או מחיר המתנה שההורים קונים לילדם ביום ההולדת, אלא מה חשוב לילד מה הוא מרגיש ביום ההולדת, מה הוא רוצה לשאול, או איזה סיפור הוא היה רוצה לשמוע כדי למלא את הסקרנות שלו את עולמו הפנימי והמרתק, כמה הורים משקיעים (באמת) בסיפור לילד מתוך סבלנות ואורך רוח כמה הורים מדברים עם הילדים מתוך ענין ממש במה שהם רוצים לשמוע ולהקשיב להערות שלהם, המומחים מדברים על זמן איכות וכל מיני מושגים מלאכותיים כדי להעשיר את עולמו של הילד (טוב יותר מעט זמן מאשר בכלל לא), אבל כל הזמן דעתו של ההורה היתה צריכה להיות נתונה לחינוך ילדיו האיכות וגם הכמות היא אך ורק חינוך וכל השאר זניח ופחות חשוב, זמן איכות צריך להיות מוקדש לעבודה וכדומה ולא להפך, מובן שעל לומדי התורה יש לברר איך להיות מחד שקועים בלימוד התורה, כשמאידך הם חושבים ועסוקים בחינוך ילדיהם.
סמכות
סמכות הורים- שמיעה ציות, לא נגזים אם נאמר שהציות להורים היא אחד מהדברים המרכזיים שיקבעו את גורלו של ילדם לטוב או למוטב, הציות מתוך תחושה טבעית של הילד אני מציית מתוך שאני מרגיש שהדרך הנכונה בעולם היא דרך מה שהורי דורשים ומצפים ממני, הדרישה החד משמעית וברורה שילד או ילדה יעשו את מה שההורים מצפים מהם היא זו שנוטעת בתוכם את הביטחון שדרכם סלולה בעולם העומד לפניהם והם חשים ביטחון טבעי בסביבה בה הם נמצאים, סמכות לא נרכשת ע"י צעקות מריבות או הסברים ארוכים, סמכות נרכשת: א. כאשר הורה יודע ומרגיש בתוכו ובטוח בעצמו שהוא חייב לכוון את ילדו בדרך נכונה. ב. כשהוא דורש מילדיו את מה שחובה ומה שניתן לדרוש מהם. ג. כשהוא מציב להם גבולות משחק עשייה ופעילות באותם מקומות שצריך להציב אותם. סמכות אינה מגבילה את הילד ! היא מלמדת אותו בתוך איזה מקום ובאיזו דרך הוא יכול לפעול בביטחון ולהתקדם אל תוך העולם הגדול מבלי להיפגע פיסית נפשית או רוחנית, הבוגר (שהוא מעין מתווך בין הצעיר לעולם) מתוך הבנתו וניסיונו הבוגר מגן על ילדו בהצבת גבול ובדרישתו מתוך סמכותו של הבוגר הנכון בסביבה, כשההורה בטוח בעצמו יקל עליו לכפות את סמכותו על ילדו.
לוח זמנים-שינה- שמחות ועוד
זמנים- קימה בזמן ואיך קמים שינה בזמן – חוסרי שינה, במשפחות רבות ישנה הזנחה של לוח הזמנים הקבוע שילד (וגם בוגר) כל כך זקוק לו, הילדים נלקחים לכל אירוע קטן כגדול שמחה של בת דודה שניה היא סיבה מספיקה להוציא את הילד משיווי משקלו הנפשי והוא ילך לישון בשעה מאוחרת, או סתם בית שחיים בו אחים ואחיות בוגרים וילדים צעירים יש לדאוג שהילדים ישנו בזמן. הקימה – הקימה צריכה להיות מגיל מאוד צעיר באחריותו של הילד הוא יודע מתי הוא צריך לקום כמה זמן יקח לו להתארגן לפני היציאה ללימודים, ולכן אם לא במקרים מיוחדים, הורים יקרים השאירו את האחריות של היקיצה על ילדכם, אתה תקום בזמן ותדאג להגיע בזמן לבית הספר, מובן שאין לגרור את הילדים ליותר מידי שמחות ואירועים שנמשכים לעומק הלילה הדבר מכביד עליהם ומשבש להם לחלוטין את סדר היום ומפריע למהלך התפתחותם הבריא (בס"ד בשני הדורות האחרונים המשפחות גדלו בס"ד עד מאוד וגם הקרובים ממדרגה ראשונה הם רבים בלי עין הרע ה' ישמור על כל כלל ישראל, לענ"ד אין לשתף את הילדים בכל ארוע של שמחה במשפחה או חלילה לא עלינו להפך, הדבר עשוי לפגוע מאוד בילדים להוציא את הלימוד מהענין המרכזי שבו צריך להיות הילד, מספר השעות שילדים משתתפים באירועים משפחתיים כולל ההכנות לעיתים הנסיעות וכל מה שצריך, פוגע בצורך של הילד להיות שקוע בלמידה, מובן שאין למנוע מילד מלהשתתף בשמחות או אירועים אחרים משמחים או חלילה להפך במשפחה, אלא שיש לשים לב למינון ולכמות).
לצאת מהאנוכיות
סייע ככל יכולתך- נדמה שיש משהו אגוצנטרי בחינוך המודרני שחדר לעולמינו הדתי, התבלבלו מונחים כמו מימוש עצמי וטיפוח אישיות בעזרה לזולת, מימוש עצמי אכן ערך יסודי בחינוך, להגיע להישגיות רוחנית ואישית אבל דווקא ע"י גמילות חסדים נתינה בלי גבול וללא התחשבנות וע"י אהבה וכבוד לזולתך, פשוט להרגיל ילד מילדותו לסייע לעזור ככל יכולתו בבית ובחוץ, ערכים שפעם היו כל כך מובנים מאליהם איפה הם? היכן קיימים אותם חובות של עזרה בבית שהם כל כך חשובים ויסודיים אותה אחריות מינימלית הדרושה כל כך לכל ילד כמחד מוטלת עליו אחריות לדאוג לניקיון וסדר בחפציו ככל יכולתו ולסייע לאבא ולאימא בבית ככל האפשר, ומאידך התחושה המיוחדת שהנה סומכים עלי אני יודע ובטוח מהם התפקידים שאני יודע לבצע כנדרש, תחושת ביטחון ויכולת נפלאה וטבעית כל כך
על דרך ארץ ונימוס
דרך ארץ נימוס, התחשבות, עזרה וסיוע לזולת, שמירה על השקט במקום שצריך, לא לגעת ולא להתעסק עם דברים חפצים שאינם שלך, דוגמא: בתור למרפאה יושבות כמה אימהות ומשוחחות בינם לבין עצמם עם ילדיהם, אחד מהילדים משועמם וקוטף בהקפדה ובשיטתיות חצי מהעציץ היפה שמונח שם לנוי לקישוט המרפאה, חישבו על המסר המסווה כאן (בלי כוונה) מה מרגיש ילד כזה לגבי החפצים הנמצאים בסביבה שאינם שייכים לו הכל הפקר מותר לי לגעת בכל ולעשות בו כרצוני כמה חשוב היה להגביל ילד כזה מייד.
עוד על דרך ארץ
נימוס ודרך ארץ כבוד לכל אדם למבוגרים ולתלמידי חכמים בפרט, שלום, בוקר טוב, ערב טוב, תודה רבה, סליחה, אפשר לעזור? כמה הרגלים מנומסים פשוטים וקבועים הרי יעצימו מאוד את התלמיד וחינו יהיה בעיני כולם הוא תמיד יקבל עזרה וסיוע והוא לא יכשל, בגלל סיבת סגוליות (אין כאן מקום להרחבה) ולא רק בגלל הסיבה שילד ותלמיד כזה מעורר כבוד, כבוד כמובן למבוגרים ומבוגרות ובפרט לתלמידי חכמים, כמה שדבר כזה נותן כוח פנימי וסגולי לילדים ולתלמידים, מובן שילד תמיד מחכה את התנהגות הוריו, לכן הדרישה היא קודם כל מההורים להיות מנומסים מאוד וכו' הילד ילך בעיקבותיכם אין מה לדאוג.
דוגמא אישית
ראייה אגוצנטרית של המבוגר, כמו נהיגה חסרת התחשבות, אי התחשבות בשכנים ובסביבה, גם אם ידברו עם הילד רבות על הצורך להתחשב הרי אם ההורים אינם מתחשבים כמו בכביש, ברעש ובליכלוך שהם עושים לעיתים בסביבתם, אי אפשר לצפות שהילדים יתנהגו אחרת. זאת ועוד המסר הכפול שמועבר בזה לילדים עלול להרחיק אותם יותר, כפי שנראה בהמשך הדבר שמרחיק ביותר ילדים הוא מסר כפול וצביעות של ההורים.
התחשבות ודאגה לזולת
התחשבות בזולת דאגה לזולת- הוא מסר כל כך יסודי וחשוב ונלמד כמובן ע"י חיקוי של התנהגות ההורים, חובה לשים לב איליו, ילד שלומד לתת ולהתחשב לכבד ולאהוב את זולתו, עומד ברמה רוחנית גבוהה, ויכול לעמוד באופן סגולי ומעשי בניסיונות החיים, היחס לילד כזה מסביבתו בדרך כלל תהיה יותר מכבדת ויותר מקרבת כך שהקשר עם הסביבה יהיה בריא וטבעי יותר מה שיקל עליו להתפתח כתלמיד חכם וירא שמיים, הזולת הוא קודם כל הסביבה הקרובה איליו הבית אחים אחיות ההורים הסבים והסבתות וכו' ורק משם זה יוצא אל האחר הרחוק יותר שגם הוא זקוק לעזרה וסיוע.
יעוץ והדרכת יתר
ייעוץ והדרכת יתר – תופעה זו כרוכה באחד מהמאפיינים העיקריים באובדן המסורת והזהות הברורה של המשפחה היהודית המסורתית, במשפחה מסורתית בעלת איפיונים מסורתיים רגילים, הורים לומדים חשים ומרגישים את הדרך שבא עליהם להתנהג עם ילדם מהבית, המסורת האינטואיציה החיבור לשורשים, הוא במרבית המשפחות מתאים ועובר מאב לבנו מאם לביתה, ולא צריכים להתערב ברוב המקרים יועצים מטפלים או אנשים אחרים זרים, אלא שבגלל שבמקרים רבים ומסיבות רבות איבדנו את המאפיינים של משפחה כזאת, ואנחנו בעולם "מבולבל" כך שהורים מתלבטים בשאלה מהי הדרך הנכונה והטובה לחנך את ילדם, וכאן נכנסו לתמונה גופים ואנשים רבים שהם לעיתים קרובות לא רק שאינם מועילים אלא אף מזיקים ומבלבלים מאוד את ההורים, קיימות סיבות רבות לכך שדווקא התייעצות עם אנשי מקצוע עשוייה לבלבל את ההורים והילדים, אין זו המסגרת המתאימה לדון בכולם רק כמה מהמאפיינים העיקריים: א. יש לא מעט יועצים שאין להם את הכלים לבחון את מצבו של הילד במסגרת הכוללת של המשפחה והרקע שממנו מגיע הנועץ, אם מסיבות מכוונות שהוא נמנע לעסוק בהם או מסיבות של חוסר יכולת והבנה בנושא רגיש זה, מה שיביא את היועץ לתת תמונה לא מדוייקת ולא מתאימה. ב. אנשי מקצוע למדו וניזונו לעיתים קרובות משיטות אפיקורסיות כפרניות פסולות ומטעות (לא תמיד יש למומחים אלו להבחין בין הטמא לטהור בין דרך התורה לדברים אחרים) לעיתים קרובות היועץ כבול לשיטות ממסדיות כפרניות ומטעות. ג. שרלטנים אנשים שאינם מנוסים לא חסרים. ד. לעיתים הורים מתייחסים לעצה שניתנה או נאמרה לאדם מסויים, בנסיבות ובזמן מסויים, אינה מתאימה למצב למקום או לאדם הנועץ במצב נתון זה, (כמו למשל עצות שנתנו דרך הרדיו או נכתבו בגיליונות שונים שהם מטיבעם כלליות ולא יכולים להתייחס לבעיה אישית נתונה של כל נועץ).
בית והמשפחה אינם כיתה והם לא בית ספר (או חידר), הילד שלכם ילמד מצויין בעזרת השם, אין צורך לבחון אותו בבית כמה פעמים על חומרים שהוא כבר נבחן או לפני בחינה, ילד בבית רוצה להרגע רוצה לשחק רוצה לפטפט רוצה ללמוד רוצה להנות מהקירבה והחיבה של הוריו סתם בגלל היותו בנם בלי כל קשר למה שעבר עליו היום או השבוע בבית הספר, הוא אינו רוצה לעמוד במבחן יומי כמה הוא למד? ואיך הוא למד? ומה הוא למד? (לפעמים הוא רוצה ללמוד עם אבא או אימא וזו הזדמנות נהדרת לבדוק וללמוד איתו בגישה חיובית) לילות שבת, בליל שבת בפרט הוא רוצה להתענג על מאכלי השבת של אימא ולהנות מהזמירות של אבא, ולא חלילה שבליל שבת הוא סיוט עבורו כי אז יש לאבא שלו זמן להוכיח כמה שהוא… (אני לא רוצה לכתוב מפני כבוד הקוראים) וח"ו הוא מואס בסעודת שבת, זה פיקוח נפש רוחני, ילד נער נערה שנהנים מסעודת שבת עונג שבת אמיתי גם אם הם לא למדו דבר כל השבוע הם יחכו כל חייהם בכיליון עיניים להתענג על השבת, ולא ח"ו להפך, ולעולם ירצו ויתגעגעו לשבת קודש ולו רק בגלל הטעמים וסעודת שבת. אין זאת אומרת שאין ליצור צפיות ותקוות ולטעת בילדים תחושה של מסוגלות ויכולת להשיג להתעלות וללמוד היטב, אלא שזה ענין אחר וצריך לדעת כיצד ומתי לעשות זאת, ובעיקר בדרך החיובית נכונה וזהירה ובוודאי ללא העלבה פגיעה ובעיתוי לא נכון חלילה.
מה יאמרו-מול גאוות יחידה
מה יאמרו מול "גאוות יחידה" נזק גדול נגרם לילד כשהוריו מחנכים אותו רק על פי מה שיאמרו, מה יגידו אם הילד ילמד כך או אחרת ילמד במקום זה או במקום אחר? כדי להמעיט בהשפעה חברתית שלילית על ההורים לחנך ולהסביר לילדים בהתמדה ובבהירות, אנחנו לא כמו כולם, אתה חלק ממשפחה מפוארת אנחנו יודעים במדוייק מה עלינו לעשות, בענין הלכה והנהגה, (וכשיש לנו שאלה אנחנו יודעים את מי לשאול) תהיה גאה ושמח להיות חלק מאיתנו תהיה גאה ושמח במה שאתה. כשהורים מקנים לילד תחושה יציבה וחשובה זו, הם מקטינים תשעים אחוזים מאפשרות של השפעה שלילית מהחברה, הילד והנער או הנערה יודעים את מקומם יודעים לכבד ולהוקיר את הסביבה אבל אינם נעים וזזים מכל הלך רוח משתנה בסביבתם הקרובה או הרחוקה.
מסר כפול-דואליות
דואליות -מסר כפול, מסר כפול הוא דבר שהילדים רגישים אליו מאוד, העיקרון הוא ברור, אני לא יכול לדרוש מילדי לעשות להיות או לחשוב אחרת ממה שאני חושב עושה ומעריך, כמה מהדוגמאות הרבות לאפשרות של מסר כפול, הורים לא יכולים לדבר על עמל התורה, על פת במלח, על מסירות נפש מחד, כשמאידך הראש שלהם נתון חצי שנה בתכנון החופשה השנתית (דוגמא בלבד), חופשה שנתית היא דבר חשוב מאוד, אבל היכן נמצא הראש המחשבה והלב? ילד חש מייד במסר כפול והדבר מעורר אצלו דחייה מיידית וחשדנות באמיתות הדברים שהוריו מעבירים לו, אגב ילדים מרגישים גם אם הענין אינו עולה על שולחנם של ההורים, לילדים כידוע קיימים חושים מה הוריהם מרגישים ולא רק מה שהם אומרים, מקרה קיצוני אומנם שנכחתי בו לפחות פעמיים, אבא שלוקח את ילדו לתפילה ומפטפט ואפילו מארגן מעט מעסקיו בתפילה, אבל כשילדו פתח את פיו הוא קיבל ממנו מנה הגונה כוללת נזיפה "איך אתה מעיז לדבר בתפילה", הבן קולט מייד את ה… מסר זה הוא הכי גרוע לעיני הילד, הילדים קודם כל מחכים את התנהגותם של המבוגרים, וכך קיימים דוגמאות רבות כמו הורים שמתנהגים באגרסיביות ובחוסר התחשבות בשכנים, בכביש וכדומה, של יצפו שילדיהם יתנהגו אחרת, אם נבדוק את עצמינו נמצא לא מעט מסרים כפולים מעין אלו ואחרים בהתנהגות כלפי אחרים שכנים ועוד ועוד.
בעלי תשובה – זכינו בס"ד בארבעה העשורים האחרונים שרבים מהאחים והאחיות שלנו שטעו מדרך התורה שבו למקורות היהדות וחזרו בתשובה שלימה, ולצערינו אנחנו עדים לבעיות לא מעטות אצל חלק מילדיהם, בעלי תשובה הוא מושג יחסי משום שגם רבים מהמשפחות שחלו בהם שינויים משום שגדלו עם רקע תורני קלוש ושינו את דרכם (בלשון העם התחזקו) להיות אמיצים בתורת ה' גם עליהם לא פסח נגע הנשירה. מובן שענין זה רגיש מאוד ואין בדברי כל כוונה לפגוע ח"ו באדם אלא רק לנסות לחשוב בקול רם על הסיבות האפשריות מדוע נשרו הילדים ומה הדרך לתקן זאת ולהציל אותם מאובדן הדרך אותו הם חווים, יש כמובן דרכים רבות להסביר את אשר ארע אבל אולי בהקשר למה שעוסק מאמרינו זה הוא שוב חוסר היכולת להתקשר ולחיות כמשפחה מסורתית, משפחת החוזרים בתשובה (לטוב ולרע) חיה במעין בדידות ומנהלת אורח חיים שונה ולפעמים שונה מאוד מהמשפחה הדתית המסורתית, לאנשים ולהורים היקרים האלו לא היתה כל דוגמא כיצד לחנך את ילדיהם מהבית, ולכן הם מתקשים ומתלבטים בדברים בסיסיים ביותר כמו: מהו העיקר ומהו טפל בחינוך ילדים, מה חשוב לומר לילדים, מה צריך לומר ומה לא לומר, על אלו נושאים יש לדבר עם הילדים, מה צריכים להיות הצפיות מהילדים, לא היתה להורים אלו לראות דברים אלו בביתם ולכן נוצר מרחק ולפעמים תופעות מעוותות בין הדור הראשון של החוזרים בתשובה לילדיהם. התופעה החמירה, (והשפיעה לרעה גם על הציבור החרדי דתי המסורתי) כאשר המדריכים והרבנים של אותם בעלי תשובה במקרים רבים אלו בעלי תשובה, אשר גם הם רכשו (צריך לציין בהקרבה עילאית ובמסירות נפש סללו את דרכם לעולם התורה) ולמדו את היהדות "מכלי שני", כך שנוצר עיוות על עיוות ולצערינו הדור השני משלם את המחיר. הדרך לתיקון עיוות זה היא להשיב את הבנים האלו למשפחה היהודית המסורתית ששם "ינקו" את היהדות מילדותם ודרכי התורה והיהדות נהירים להם ו"מובנים וטבעיים" אצלם מילדותם.
סדר וניקיון- בית מסודר ונקי לבני אדם קל ונעים יותר להיות בו, סדר וניקיון חוסך זמן ומקום מאפשר חשיבה מאורגנת ומסודרת יותר ומשפיעה חיובית על מבנה הלמידה והחשיבה, אין להקצין את החשיבות ברדיפה אחר כל גרגר אבק, אבל סדר בסיסי וניקיון מארגנים באופן טבעי גם את המוח לחשיבה מסודרת מאורגנת.
פינת הילד- או מקום לכל אחד
מקום לכל ילד גם אם היא פינה קטנה שלו, גם אם הוא מתחלק במדף שלו עם אחותו הגדולה אבל חשוב לתת לו תחושה שיש לו פינה משלו לדברים החשובים לו, והוא כאמור אינו כמו כולם הוא חלק מהמשפחה, אבל יש לו אישיות משלו ודעות משלו ולכן גם מקום פיסי משלו, אפילו אם הוא מוכן לוותר לאחותו הגדולה כדי שהיא תשים שם דברים שהיא זקוקה להם הוא ויתר על חלק שלו, על משהו שהוא עשה ופעל.
לסיכום
מניעת נשירה תעשה ע"י חיזוק המשפחה החרדית הגרעינית על כל מרכיביה, הדרכה ועצה נכונה להורים תמנע את רוב הנשירה ובתיקון קל יחסית של התנהגות נכונה בבית המשפחה החרדית והדתית תחסך השקעה אדירה בניסיון לטפל בנושרים אחר כך.
חשוב לציין שאין במאמר זה משום הוראה או עצה אלא נושאים לדיון בלבד, וה' יהיה בעזרנו.
מאת אברהם אבא פקטר מורה ומדריך תורני
Apackter@gmail.com