בדורנו אחת המילים הנשמעות ביותר מפי אנשי החינוך הינה "הכלה"
אם בדורות קודמים הייתה הגישה לנהוג ביד קשה. כללי ברזל נוקשים…והמשפט הנפוץ היה "חושך שבטו שונא בנו"
בימינו אנו שומעים יותר על הכלה קבלה הבנת הנפש של הילד וכו…
גם אם לעיתים ההבנה וההכלה הזו נוגדת לדרך החינוך שהרגלנו בבית…שראינו אנו בעבר…
הקונפליקט הוא בין ההכלה המדוברת ודורנו "דור עקבתא דמשיחא" לבין תפקידנו כהורים.
האם באמת זה מה שנדרש מאיתנו ואם כן מהם הגבולות בתוך ה"הכלה"?
האם זה אומר לוותר על הגבולות שלנו?
וכיצד נזהה את המניע האמיתי שלנו לשתיקה. האם הוא מגיע מתוך אידיאל והבנה שזה מה שכעת נדרש מאיתנו.
או שמרוב יאוש הגענו לאזור נוחות מסויים ועוד עם אישור..
כדי לעשות סדר בכל הנושא ולהבין כיצד לחנך ומתי להכיל נקדים מספר שאלות העולות מהקונפליקט.
1.האם בכל גיל צריך להכיל?
2.האם בכל מצב?
3.האם כל ילד?
4.האם כשהילד עבר גבול ברור גם אז יש מקום להכלה?
5.האם יתכן מצב באותה סיטואציה פעם אחת נכיל ופעם אחרת לעמוד על הגבול?
6.הכלה מעידה על חולשה? זו תגובה של ברירת מחדל. של יאוש או פעולה מבחירה?
7.אם אצל הנער הכלה מתפרשת כחולשה. מה תעזור ההכלה?
8.מה קורה במצב שהנער מנצל את ההכלה ובודק יותר את הגבולות?
9.האם יש גבול להכלה או שאם בחרנו בהכלה לסיטואציה מסוימת נלך עם זה עד הסוף ללא פשרות?
י'. האם בדורינו אפשר לחנך כמו פעם ללא המושגים החדשים של הכלה?
בפרק הזה נפתור חלק מהשאלות וננסה להכניס גבולות בתוך ההכלה.
ראשית נברר את מהות ההכלה ומדוע בדור שלנו היא נצרכת יותר מבעבר. ומהי מטרת ההכלה?
לשם כך קודם נסביר מה לא נחשב כהכלה.
הכלה היא לא חולשה!
הכלה היא כלי חינוכי.
אנחנו לא מכילים כי מה לעשות? זה הדור היום הסכנות בחוץ גדולות יותר מבעבר ואנחנו רוצים לשמור את הנער קרוב אלינו בכל מחיר…ולכן לא לוחצים…משחררים..לא נכנסים למלחמות מיותרות…
לוקחים צעד אחורה ונותנים לו מרחב ועצמאות…
זוהי הטעות הגדולה בהבנת המושג הכלה.
זו התנהגות של הסרת אחריות ממקום של יאוש עצלות נוחות ..משקעי עבר שלנו ועוד…
הכלה זה ההיפך הגמור.
הכלה זה בעצם לא לפחד.להיות מעורב בחינוך.להסתכל בעיניים פקוחות על המצב ולא לטמון את הראש בחול.
אל מול האתגרים בדורנו ההכלה צריכה להיות כלי חינוכי על מנת להגיע לתוצאות טובות יותר בדרך נכונהה ומדויקת יותר.
בכלי של ההכלה נשתמש לעזור לילד לא להגיע למצבים של מרד.
נעזור לו לא "לטפס על עץ גבוה"
הפיתויים שיש לנער במצב הנוכחי גדולים הרבה יותר ממה שנראה לנו.
מול הנער עומדות שני אפשרויות: (גם ללא שהוא מודע להן)
זה או לשמוע את הדיעה של ההורה ולמרוד בכל זאת בגלוי
או להקשיב להורה ולרצות אותו אבל להתרסק מבפנים עם תחושות קשות ומרידה פנימית שתוצאותיה הרבה יותר גרועות ממרד גלוי…
ההבדל נראה קטן אבל פה נמצאת הנקודה שמחזירה אותנו לנושא הפרק והיא "הכלה"
האם תגובת ההורה הייתה הכלה מתוך חולשה? מתוך פחד עצלות או מניעים אחרים לא נכונים…
או האם ההכלה הייתה מתוך בחירת אסטרטגיה והבנה שזה מה שנכון כרגע לנער?
ההכלה שמגיעה מתוך חולשה ופחד גורמת לעבריינות והדרדרות לשאול תחתית.
ושומעים את זה המון מנערים או אסירים בוגרים שמלאים ביקורת על ההורי שלא עצרו אותו בזמן. שהביאו לו כסף גם כשידעו שהכסף הוא לדברים אסורים.
בעצם המסר להורים הוא:
למה פחדתם ממני?למה לא הייתם חזקים מולי ולא שמעתם את הקול הפנימי שלי שזעק לגבולות?
וההבנה הזו לעיתים מגיעה בזמן שלנער באמת אין יכולת עצמאית לצאת מהבור שלו וזקוק לעזרה חיצונית.
הכלה נכונה צריכה להגיע ממקום של בחירה. ממקום בוגר והבנת תפקידנו כהורים שכרגע מתחשבים בנער
מתחשבים ברגשות שלו ברצונות שלו . מכבדים את הרגשות והרצונות הללו.
מכבדים את הבחירות שלו. גם אם לא תמיד מסכימים עם הבחירות שלו.
מתייחסים אליו אישית בתור אדם בפני עצמו ולא רק חלק מהמשפחה או המותג…
הנער מרגיש תחושת שייכות הוא חלק. רואים אותו באמת. ותחושת השייכות זה מה שהנערים צריכים יותר מכל דבר אחר בגיל הזה.
כשאנו פועלים ממקום כזה של התחשבות בנער ההרגשה שלו מרוממת.זה מרומם אותו.
ואנו צריכים לזכור שגם אם נאמר ונדבר…שורה תחתונה מה שהנער שומע זה את המסר שמתחת למילים.
אם הנער מרגיש שהיחס שלנו מתוך חולשה זה גם יחליש אותם וגם יגרום להם לנסות גבולות יותר מסוכנים כדי לנסות לקבל חוזק מההורים.
אם הנער ירגיש שזה מגיע מהמקום הנכון והמדוייק ומבחירה והבנה של הנפש שלו הוא יקבל דווקא מתוך ההכלה הזו חוזקות וחוסן לכל החיים.
הכלה כזו היא מתנה לנער.
מתנה שתגרום לנער לקחת אחריות אמיתית על החיים שלו ובהמשך לבחור בחירות נכונות.
תסמכו על הילדיםשלכם הם יודעים להרגיש בהבדל יותר מכל אחד אחר.
