כשהתנגדות לטיפול עטופה בטלית: אתגרים בטיפול בנוער חרדי

חיים דיין, תואר מוסמך, עובד סוציאלי קליני, קצין מבחן מעצרים בכיר לנוער, משרד הרווחה

מבוא

הטיפול בפונה החרדי מביא למפגש הטיפולי שני אנשים, כל אחד מהם על מטענו: המטפל, על מטענו ההיסטורי, התרבותי, החברתי-ערכי (כולל כמובן יחסו לחברה החרדית) והמדעי-מקצועי

(עולם הידע של הפסיכולוגיה והפסיכותרפיה,) והפונה, הנושא אף הוא את מטעניו הייחודיים, ובכללם ערכי החיים המנחים אותו ועמדות ורגישויות הן כלפי הפסיכולוגיה והפסיכותרפיה והן כלפי הקבוצה החברתית שעמה מזוהה המטפל. עניינים אלו, שלכאורה אינם קשורים במישרין

למצוקתו האישית של הפונה, עלולים להשפיע על היבטים שונים במהלך הטיפול.

מאמר זה יעסוק באתגרים שעמם מתמודדים בני נוער חרדים הפונים לטיפול ובאופנים שבהם הם משתמשים ברציונליזציה ששורשיה בעולמם הדתי-חרדי, כאמצעי לחסימת מהלך הטיפול או

לסטייה מנתיבו. מצבים שבהם עקרונות וערכים דתיים מעכבים את הטיפול מהווים אתגר ייחודי,

בשל הרגישות התרבותית הכרוכה בהתמודדות עמם. המאמר יתמקד בבני נוער מהמגזר החרדי, משום שבקבוצה זו מתחדדת ומחריפה השפעתה של השונות התרבותית בין הפונה לבין עולם הטיפול. במסגרת המאמר יוצגו אחדים מיסודות החשיבה של התרבות החרדית ותודגש הרגישות החרדית כלפי הצורך להיעזר בטיפול המבוסס על גוף ידע חילוני. כמו כן יוצע מודל לפיתוח כשירות רב תרבותית בטיפול בנוער חרדי. המודל יכלול מיפוי לסוגי החסמים הנובעים ממקורות דתיים והמשגה המבדילה בין תפקיד הטיפול לתפקיד הדת בתפיסה החרדית. הבחנות אלו עשויות לחדד את ההבדל בין קשר בין-אישי חינוכי-דתי לבין קשר טיפולי ולקדם את היכולת לביצוע

התערבות טיפולית ישירה אל מול חסמים ממקור דתי.

הנרטיב החרדי

כמה מחוקרי החברה החרדית מתארים חברה זו כקבוצה שגיבשה את צביונה הייחודי מתוך תגובת נגד לשורה של אירועים שהתחוללו במאתיים השנים האחרונות. אירועים אלו זעזעו את הסדרים שרווחו בקהילות היהודיות המסורתיות בימי קדם, ערערו על הסמכות הרבנית והציבו

חלופה אידאולוגית לחיי הדת. בין ההתרחשויות המכוננות מוזכרות השבתאות וספיחיה, האמנציפציה, תנועת ההשכלה, המאבקים בין חסידים למתנגדים, התנועות הציוניות

והסוציאליסטיות השונות, מלחמות העולם והשואה. אירועים אלו, לצד השפעות נוספות מצד החברה החיצונית, גרמו לנשירה המונית – בעיקר בקרב צעירים, אשר נטשו את צורת החיים המסורתית לטובת זרמים אחרים ביהדות ומחוצה לה. "טראומה קולקטיבית" זו יצרה חרדה מתמדת מפני השפעות חיצוניות של תהליכי חילון. כדי לתת מענה לסיכון זה, נקטה הקהילה

מספר דרכי התמודדות: הדגשת ערך לימוד התורה, קהילתיות מפותחת, שימור העבר והאדרתו, היבדלות מהחברה הסובבת, ובכמה זרמים חרדיים – גם נטייה להחמרה הלכתית והסתייגות

מהתנועה הציונית.

נקודת מבט סוציו-אנתרופולוגית זו אינה לוכדת באופן מלא את חוויית הקיום החרדית. תפיסתה העצמית של החרדיות היא כי היא ממשיכת דרכה של היהדות המסורתית "כפי שניתנה בהר סיני" (גרילק, .)2002 בעיני החרדי, החרדיות אינה תופעה סוציולוגית, אלא ביטוי אקטואלי לדרישות ההלכה. תפיסת הזהות החרדית אינה דו-שכבתית — דתית וגם חרדית — אלא מוגדרת "יהודית חרדית." כלומר זו היהדות ה"אמתית." הגישה החרדית מוסברת במינוחים הלכתיים: שרשרת האירועים המתוארת לעיל מוגדרת כ"שעת השמד" – סיטואציה שבה מרחף איום על קיומה הרוחני של היהדות התורנית. במצב זה ההלכה דורשת עמידה חסרת פשרות על המסורת ודחיית

שינויים. הזהות החרדית טומנת בחובה חוויה טוטלית וקולקטיבית של אחיזה באמת האידאלית. זהות חרדית מלווה בתחושות גאווה וייחודיות לעומתית גם כלפי זרמים דתיים אחרים. בדומה

לאברהם העברי – "כל העולם כולו מעבר אחד והוא מעבר אחד" (בראשית רבה מב, ח.) התבססותה של החברה החרדית וחלוף הזמן מהאירועים המכוננים, כמו גם השפעות של זרמים שונים מתוך החברה החרדית ומחוצה לה, מחוללים שינויים משמעותיים ובלתי פוסקים בתוך המגזר. עם זאת, הנרטיב המתואר מושל בכיפה השחורה ונותן את אותותיו ביחס החרדים לטיפול

.)2006 ,רוז ,2014 ,כהנר ;2010 ,ינסקי'טיקוצ( נפשי

מאפייני נוער החרדי

מסגרות החינוך החרדי מכוונות להגן על החניך בעזרת בידודו מהשפעות החברה הסובבת והנחלה אינטנסיבית של ערכים וידע תורניים. המטפורה הרווחת למסגרות אלו היא "תיבת נח," המגנה מפני "המבול שבחוץ." צעירי המגזר נחשפים לעולם החיצוני ברמה מזערית בלבד. כמו כן, צעירים אלו נוטים לתפוס את השיח על אודות החילוניות באופן קונקרטי וחד-ממדי. למשל, צעיר חרדי המתמודד עם קשיי מתן אמון, יכול להסביר את הקושי ביצירת קשר עם מטפל חילוני באמצעות טענה כי המטפל החילוני הוא נטול ערכים, שהרי "אם אין יראת אלוהים ]…[ והרגוני" (בראשית

כ, יא,) ומכאן הוא עשוי להסיק שהמטפל אינו מונע מתוך רצון לסייע לו.

חייו של הנער החרדי מכוונים ללימוד תורה ומציאת שידוך הולם. הפיקוח החברתי על הצעיר בא לידי ביטוי במעמדו ב"בורסת השידוכים." יש שנוטים להדחיק את דבר קיומו של קושי המצריך התערבות מקצועית, מתוך חשש מתווית חברתית שלילית, שתפגע ביכולתו של הצעיר או של מי מבני משפחתו להשתדך בעתיד. זאת ועוד, ההורה החרדי ממקד את עיקר הורותו בחינוך הילד

לקיום אורח חיים חרדי. במקרים רבים ההורה שואף לחנך לרמת חרדיות גבוהה יותר מזו שלו. הפניית הנער לטיפול עלולה להיתקל בקשיים, בשל החשש מפני פגיעה ב"טוהר החינוך" של הצעיר

.)2010 ,ולבבי מאיר בן(

יש להבחין בין נוער חרדי "סטנדרטי," לבין נוער חרדי "תוהה." ההגדרה הראשונה מתייחסת לנוער המתחנך במסגרות חינוכיות חרדיות קלסיות ומקיים אורח חיים התואם את ערכי החברה החרדית, ובכך משייך עצמו למעגלים הלגיטימיים של החברה החרדית. נוער חרדי "תוהה" הוא נוער שאינו מיישר קו עם נורמות חרדיות, והוא לעתים מנותק ממסגרת חינוכית בכלל או משולב במסגרות ייעודיות לנערים מסוגו. קבוצה זו מגוונת מאוד, והיא משתרעת על פני רצף, החל

מ"נושרים סמויים" וכלה במי שעזבו לחלוטין את המגזר החרדי. בחינת המיקום של נער או נערה על פני הרצף אינה פשוטה. לפעמים החזות החיצונית נראית חרדית לכל דבר, בעוד הזהות

והערכים אינם חרדיים. במקרים אחרים, בני נוער אלו יוצרים חזות חיצונית מטעה של נוער חילוני, אך אינם מחזיקים בזהות וערכים חילוניים. הם משייכים עצמם לשולי המגזר החרדי

ומקיימים שיח פנימי או דיאלוג חיצוני עם חברת האם שלהם.