לא רוצה לחזור בתשובה!!

"דברים שרואים משם"

הרב אשר יחיאל קסל, רב כפר הנוער 'זוהרים'

"הרב", הוא התחיל, אני מבקש אל תחפור לי עם הפורים הזה, אני לא רוצה עכשיו שכל פעם שניפגש תתחיל להגיד לי לחזור בתשובה, אני באמת רוצה לחזור בתשובה, אני הייתי שיכור אבל אני אמרתי אמת. אני אגיד לך הרב עוד משהוא, אני בטוח שאין פה נער בכפר שלא רוצה לחזור בתשובה"..

==

"הסברתי לאמא של חיליק כי לצערי אני לא במצב לנהוג ברכב ונהג אין לי.. אולי בטלפון אני יכול לצאת ידי חובה, ואז כשהיה נראה שהאם מאוכזבת, ניגש חיליק לטלפון: "הרב קסל, אתה שומע אותי, אני מבקש ממך, תעשה משהוא לנשמה שלי, אני רוצה להתקרב לקב"ה, מה יהיה איתי"…

==

#קולו נשבר, ותחת אדי האלכוהול בכה: "רוצה לחזור בתשובה"

מי לא מכיר את תחושת הכבדות של הבוקר שאחרי סעודת פורים, ההנגאובר תוקף אותך במלוא עוזו והמרץ שיצא אתמול בסעודה נותן את אותותיו. כמו כל יהודי טוב ששותה מעל ל"כושר הקיבול" שלו ולרגילות, הרגשתי עייפות עמוקה בבוקרו של שושן פורים, ולכן התעלמתי מהנייד המטרטר וגם ומההודעות שהשאירו לי. אבל היה מי שלא ויתר, אמא של חיליק. משלא נעניתי לשיחותיה בסלולרי, ניסתה את מזלה בטלפון בבית, בתי שהרימה את הטלפון שיתפה פעולה וכך מצאתי את עצמי באין ברירה ובחוסר חשק מחויב לענות לשיחה.

"הרב", פותחת אמא של חיליק בהתנצלות, "אני מבינה שאתם עייפים מסעודת פורים, אבל זה מבחינת אל תמנע טוב מבעליו.. הרב חייב לבוא אלינו לסעודת פורים זה שווה את המאמץ". אני מסתכל בשעון: יום שישי, צריך לחזור לשבת.. מה דחוף עכשיו סעודת פורים במשפחתו של חיליק, אבל האמא מבקשת ואני אנה אני בא, הסברתי לאמא של חיליק כי לצערי אני לא במצב לנהוג ברכב ונהג אין לי.. אולי בטלפון אני יכול לצאת ידי חובה, ואז כשהיה נראה שהאם מאוכזבת, ניגש חיליק לטלפון: "הרב קסל, אתה שומע אותי, אני מבקש ממך, תעשה משהוא לנשמה שלי, אני רוצה להתקרב לקב"ה, מה יהיה איתי"…

קולו של חיליק נשבר לכדי בכי, והורגשו בו אדי האלכוהול: "הרב אני רוצה לחזור בתשובה".

סוף דבר, שלסעודת פורים אצל משפחתו של חיליק לא הגעתי, בגלל העיתוי, ערב שבת בצהריים. אבל הדיה הגיעו לביתי. בערך כל עשר דקות קיבלתי טלפון מחיליק כשהוא חוזר שוב ושוב על ה"מנטרה": "הרב, תחזיר אותי בתשובה".

אימא של חיליק התקשרה שוב במוצאי שבת. "הרב", היא התייפחה בטלפון, "צריך לעשות משהו אי אפשר להישאר שאננים, שמעת איך הוא בכה 'אני רוצה לחזור בתשובה', אולי הכפר זה לא המקום המתאים צריך אולי למצוא לו ישיבה לבעלי תשובה, הרב היה צריך להיות פה לראות איך הוא התפלל מנחה באיזה רצינות, ובכמה התלהבות הוא בירך ברכת המזון". "הוא" זה כמובן חיליק. היא סיימה בקריאה שהופנתה אלי: "אנחנו חייבים לעשות עם זה משהו, כדי למנף את השינוי לעלייה רוחנית". אם ביום פורים דמוקפין האמא של חיליק הייתה קורנת מנחת, עכשיו זה כבר נהפך לדאגה שלא לפספס את הרגע, את השנייה. "בוא נמנף את הרגע הזה למשהו קבוע".

כדי להבין את הסיטואציה אני חייב לכם הקוראים רק מעט מן המעט על הת.ז. של חיליק, אם כי גם זה בקמצנות, של מגלה טפח ומכסה טפחיים.

נתחיל מהסוף: מי שיפגוש את חיליק ברחובה של עיר יהיה בטוח שהוא היפי מאמריקה, רעמה של שיער מעטרת את ראשו, אמרנו רעמה התכוונתי למצב שבו יש שיסתפקו האם לא מדובר בכלל בפאה. מכנסי הג'ינס שלו גם הם במצב מיוחד. משום מה הם נקרעו לקרעים קרעים והוא לא חש בזה. גם חולצותיו הם תמיד עם תמונות פרובוקטיביות, זה חיליק ביום יום. כפי שהנכם מבינים, זו גם הסיבה שחיליק נמצא בכפר, כי הוא שונה וגם "זרוק". לכן, כשמתוך שכרות חיליק הביע רצון לחזור בתשובה, ההורים הבינו שברגע כזה הוא מבטא את הפנימיות שלו, וביקשו לעשות מייד מעשה, לקבע את הרצון במשהו יותר מוחשי, ולא רק בדיבורים ובכיות תחת אדי אלכוהול, שעם כל חשיבותם כמגלי טפח ופותחים אשנב לתוך נשמתו של הנער, הם בכל זאת לא משנים את מצבו, ולכן כל כך חשוב לצאת מהמחשבה אל המעשה.

האמא אכן צדקה. חיליק התפכח מיינו, וביום ראשון הוא חזר לכפר כאשר הוא מתכחש לשכרותו בפורים, ואף לא מוכן לראות את הקטעים המוסרטים, "אל תבלבלו במוח אמר חיליק, אני לא אמרתי ולא היה ולא נברא".

אבל אני לא ויתרתי וכשפגשתי ביום ראשון את חיליק, סנטתי בו: "אה, חיליק, זהו, סיימנו עם השטויות חוזרים בתשובה", וחיליק: התחמק, "מה קרה, למה לחזור בתשובה? אני לא חוזר, אני מרוצה מעצמי".

"חיליק", השבתי לו, "תקשיב לעצמך, יש לי הקלטה של השיחות שלך, כאשר אתה מתחנן לחזור בתשובה".

חיליק התחמק, "אני, מה פתאום, הייתי שיכור, זה סתם היה בשביל שאימא שלי תהיה מבסוטית, אני לא חוזר בתשובה. אני לא צריך לחזור בתשובה". חיליק התחמק מלהתמודד עם אמרותיו ודיבוריו בפורים, ואני ויתרתי.

זה היה ברבים, אבל בחדר, הרחק מעיניהם של התלמידים האחרים, שפך חיליק את ליבו. "הרב", הוא התחיל, "אני מבקש, אל תחפור לי עם הפורים הזה, אני לא רוצה עכשיו שכל פעם שניפגש תתחיל להגיד לי לחזור בתשובה, אני באמת רוצה לחזור בתשובה, אני הייתי שיכור אבל אני אמרתי אמת. אני אגיד לך הרב עוד משהוא, אני בטוח שאין פה נער בכפר שלא רוצה לחזור בתשובה.. מה הרב חושב? שלא רע לנו במצב שלנו, שאנחנו לא יודעים את האמת, שעם כל זה שאנחנו מציגים עצמנו חוגגים, אנחנו סובלים, עד עמקי הנפש? אני יודע כמה המצב שלי גרוע, אבל הרב יש לי ניסיונות שאני לא עומד בהם.. אני רוצה להיות טוב אבל קשה לי".. הדמעות עמדו בעיניו ובהמשך גם ניגרו, ואז הוא המשיך: "אבל הרב, אם תתנו לי זמן בסוף אני יחזור, אז בבקשה הרב, אל תלחצו עלי.. גם ככה קשה לי".

שחתי לאחד מידידיי אף הוא מחנך בישיבה ובעל ניסיון רב, את סיפורו של חיליק, ובתגובה אמר לי: "חיליק וחבריו מתמודדים עם ניסיונות שלנו אין מושג בהם, מי יודע אולי בשמים מעריכים את המעשים של חיליק, ואולי לא.. אבל בטוח שבשמים מעריכים את חיליק על ההתמודדות שלו, היום יומית, שהיא לגמרי לא פשוטה, ויכול להיות שתפקידנו הוא להאמין להם שקשה להם והם מתמודדים ולא שאינם רוצים..

יתכן שאם נגיע להבנה שלא מדובר בחוסר רצון אלא בחוסר יכולת, בזה עצמו נקל עליהם, וגם נגיע לפתרונות הנכונים.

==