בס"ד
בדרך כלל החיים זורמים על מי מנוחות במסלול קבוע וידוע כמעט מראש גם אם יש דברים חריגים הם עדיין בתוך המסגרת של זרימת החיים בכללים שאנו מכירים ויודעים ולכן אנו מוכנים אליהם ויודעים כיצד להתמודד ואיך לפתור אותם בכל מה שנוגע ביחסים וההתמודדות עם נוער מתמודד כמעט תמיד אנחנו מתחילים להבין ולבדוק לעומק מה קורה רק כשהרכבת כבר מזמן התחילה לדהור.
כאשר אנחנו מתחילים להבין שהגיע הזמן שמצריך התיחסות מיוחדת והתחלת טיפול מבחינת הנער זה כבר כמעט מאוחר מידי זה אחרי הרבה זמן שהתבשל שם משהו כלומר הפער בין הזמן שאנחנו רואים ומרגישים את הבעיה לבין הזמן שהנער התחיל לחוש ולהרגיש במשבר הוא גדול וזה משני סיבות
הסיבה הראשונה: כיוון שלנער אין את הכלים והיכולת לזהות שמשהו משתנה בו שמשהו עובר עליו שקורה איתו משהו מעבר לזה הוא לא יכול להכיל את מה שעובר עליו בין אם זה טלטלות קטנות בהלוך ושוב ממסגרת הלימודים בין אם זה אי הצלחה בלימודים עצמם בחברה בבית בשכונה וכו' ולכן כיוון שהוא לא מודע למה שעובר עליו אין לו דרך לספר לנו על כך.
הסיבה השניה: היא כאמור לעיל "שיגרת החיים" השיגרה מאפשרת לנו לפרש את הרמזים הקטנים ( ועל כך בהמשך) שעדיין אנחנו בתוך המסגרת המוכרת והידועה של חינוך הבנים וזה בעיות קטנות שיחלפו עם הזמן ובטח זה לא משהו שמצריך התיחסות מיוחדת.
ואז כשזה מגיע כשמבינים כשהשקט הזה היה רק כלפי חוץ ובפנים הכל רעש וגעש וכבר הנער לא יכול להכיל את כל הרגשות הנלוות למשבר מגיעה ההתפרצות הגדולה.
ישנו נער שהוא יותר מחושב ויותר מקפיד על נראות חברתית שכונתית ומשפחתית ולכן הוא יפרוץ לא בקול רעש גדול אבל בהדרגה מחושבת בבדיקת הגבולות כל הזמן ובפריצתם לאט לאט אבל יותר בטוח מבחינתו זה יכול להתבטא בהחלפת הביגוד לקצת פחות ישיבתי רק מחוץ לבית ורק בסופי שבוע או נער שמתחיל להסתפר קצת יותר חריג מהמקובל בבית או במסגרת הלימודית אבל מראש יש לו בראש את התמונה המושלמת מבחינתו מה הוא רוצה להיות איך הוא רוצה להיראות רק שהוא בדרך שלו עם הרבה תיחכום יקח קצת יותר זמן אבל הוא יגיע לזה הוא יעשה הכל בשביל זה.
וישנו נער שהאופי שלו קצת שונה והוא יפרץ בבת אחת וההר געש התפרץ לו בבת אחת אחרי שנים שהכל רעש וגעש בדרך כלל זה יהיה נער עם הרבה יותר אומץ מהנער הראשון עם הרבה יותר תעוזה והרבה יותר גס בבת אחת הכי רחוק ועם הרבה יותר סיכון מיידי מבחינתינו.
ברור לכל כי כמה שנזהה את הבעיה יותר מוקדם נדע עליה יותר מוקדם ובעיקר נטפל בה יותר מוקדם א' זה יהיה רק לטובת הילד ב' נחסוך לעצמנו הרבה התמודדויות ומשברים שרק ילכו ויתעצמו עם הזמן ללא טיפול ראוי
הכלל הוא: ישנה דרך קצרה שהיא ארוכה וארוכה שהיא קצרה אם נתייחס נזהה את הבעיה את מקורה הבעיה נטפל בה בשלב הכי מוקדם שיש זו תהיה הדרך תהיה בשלב הראשון נראית ארוכה כיוון שזו התעסקות עם הילד לאורך תקופה אבל לאורך זמן נראה שזו הדרך הקצרה ביותר.
איך נזהה מוקדם?
נחלק את הדברים לחמישה חלקים
לימודית-ריגשית-חברתית-.מסגרתית-התנהגותית
החלק הראשון: לימודית
א' ירידה ניכרת בהשקעה בלימודים (ביחס להשקעה באופן כללי אצלו)
ב' התענינות שהולכת ופוחתת בכל מה שקשור ללימודים
ג' ירידה כללית בציונים במבחנים
ד' אי הבנה קיצונית פתאומית בחומר הנלמד
ה' בריחות לא מוסברות (או עם הרבה תירוצים) משיעורים וסידרי לימוד
החלק השני: ריגשית
א' חוסר ריכוז חריג
ב' התכנסות ומופנמות חריגה ופתאומית
ג' התפרצויות של בכי או כעס חריג
ד' חוסר חשק לקום בבוקר
ה' ירידה בהיגיינה האישית והסביבתית
החלק השלישי: חברתית
א' מריבות תכופות עם חברים מהלימודים או מהשכונה
ב' ריחוק מהסביבה הטבעית ומציאת חלופות לקשר חברתי באפיקים חדשים
ג' שוטטות מוגברת בשעות הערב ברחוב
ד' שינוי מיוחד ביחס לבני המשפחה ריחוק פתאומי/ הפסקת הקשר בפתאומיות עם בן משפחה קרוב
ה' הצמדות לשוליים בחברה
החלק הרביעי: מסגרתית
א' פריצת מסגרת הלימודים והכללים הנהוגים במקום
ב' העברת ביקורת מוגזמת על המסגרת ועל כללי המקום
ג' מריבה אישית רצופה עם אחד מאנשי הצוות במסגרת
ד' פריצת המסגרת הביתית אי עמידה בשעות
ה' בדיקת גבולות באופן קבוע
החלק החמישי: התנהגותית
א' חוצפה חריגה
ב' גניבות
ג' ונדליזם בבית או במוסד
ד' איומים/משא ומתן אם לא תביאו לי אני לא…
ה' מתנהג מוזר באופן חריג משנה התנהגות לעיתים תכופות
מסקנה: תהיו עירניים תבדקו כמה פעמים בשנה לפי השאלון הזה עדיף בתחילת שנה ובסופה בסופי חופשות ובהתאקלמות בחזרה למסגרת הלימודית.
