"הרעבע בחיידר אמר לי שפטירת אמא היא בגלל העבירות שלי"!!!

"דברים שרואים משם"

הרב אשר יחיאל קסל, רב כפר הנוער 'זוהרים'

"הרעבע בחיידר אמר לי שפטירת אמא היא בגלל העבירות שלי"!!!

סיפור מדהים ומכונן כאחד שמלמד עד כמה יכולה להזיק הערה לא אחראית של מלמד בחיידר, שגם אחרי שנים רבות היא חופרת בנפש הרכה

אורן, המדריך, הוא סמל ודוגמה למסירות. אהבתו לחניכיו גם היא מדהימה. כולו מושקע בנערים עד שאין לו לא יום ולא לילה. לכן, כשאורן מבקש מאחד מאנשי הצוות לשוחח, כולם משתדלים למלא את מבוקשו במהירות, מאחר ומעולם הפנייה אינה אישית אלא דאגה כנה לאחד התלמידים בכפר. מה גם שהוא אישיות כובשת שאין מי שיכול לעמוד נגדו, והתחביר הזה כולו הפך אותו לאוזן השומעת של כל תלמידי "הכפר", וכאשר ליבו של מי מן התלמידים עולה על גדותיו הוא הולך "לדבר עם אורן".

כשאורן פנה אלי "לשיח צפוף" –  בשפת הכפר, הטיתי אוזן לשמוע. "תראה הרב, זה לא אישי, אבל יש תלמיד בכפר שצריך את עזרתך ואתה יכול לעזור לו, רק שהופעתך חוסמת את האפשרות שתעזור לו"..

מה זאת אומרת הופעתי שאלתי את אורן, הסתקרנתי, ואורן השיב הכיפה השחורה והחלוקא דרבנן מונעים מהתלמיד מולי לגשת לדבר עם הרב, אבל חייבים למצוא עצה שהרב ידבר אתו.

"מולי" זה קיצור של שמואל, והוא נער מופנם שמעולם לא הצלחתי לשוחח איתו. להיפך כל פעם שאני מנסה לברר את שלומו הוא מזעיף פנים. כאילו אני בא להורגו, או לפחות לבלוע אותו חי. עם הזמן למדתי לכבד אותו, ואני נמנע לבוא איתו במגע. ככלות הכל למדנו שרצונו של אדם זהו כבודו, ולכן כשאורן ביקש למצוא דרך לשוחח עם מולי השבתי פניו ריקם. "עם מולי", אמרתי לו, "אני לא יכול לעשות דבר כי הוא לא מסכים לשוחח איתי".

"אכן", הודה אורן, "אני מכיר את הבעיה, מולי מתעב כל מי שהוא בעל מראה חרדי.. פשוט שונא חרדים… אבל מצד שני צריך למצוא מסילות לליבו. בסך הכל מדובר בילד יתום מאם, שקשה לו מאוד ויש לו שאלות קשות שרק הרב יכול לענות עליהם".

נדרשתי לפרק זמן ארוך עד שאזרתי עוז וביקשתי ממולי לבוא לשחק איתי שש בש ולשתות בירה, מולי הסתכל עלי כאילו אני נפיל מדור הנפילים, ולאט בתדהמה כשעיניו הפעורות מסתכלות בי במבט תוהה, שאל: "הרב משחק שש בש…?".

אמרתי לו שאם יש פרטנר אני משחק, אבל אני צריך פרטנר רציני.. "והבירה?", שאל מולי, היא בירה אמיתית, כאילו הוא שומע שהרב משתמד.. "בירה? שש בש?"..

כן, עניתי, לו השגתי במאמצי על בירה 'לאגר' כהה בהשגחת הבד"ץ, יש מצב שאתה בא לשחק? ומולי נפל להזמנה. כי שש בש ובירה זה לא רב חרדי, נפל המחסום.

האווירה והשש בש והבירה, נתנו את אותתם אחרי שעה ואם בתחילה מולי היה עסוק במחשבות מה אני רוצה ממנו? עכשיו שכבר עברה שעה ואני עדיין רק במשחק, החל להפשיר, והתפתחה שיחה. "הרב יודע שאני יתום מאם?", שאל מולי, ואני השבתי: "כן, ראיתי את זה בטופס הרישום". ניצלתי את הפתיחה: "ממה באמת נפטרה אמא שלך?".

ומולי ענה לי: "מעונותיי הרבים!". "פש..ש..", הגבתי, "הרבה עוונות היו לך? איך הספקת בגיל צעיר כל כך לצבור כל כך הרבה עוונות".. אבל מולי היה רציני, "כן אני עברתי הרבה עברות, ולכן הקב"ה העניש אותי ולקח לי את אימא שלי". הבטתי לתוך עיניו הבוכיות של מולי ואמרתי לו בתקיפות: "תקשיב, אתה רוצה לעשות לי רגש, תגיד מה אתה רוצה, למה אני לא קונה את הרגשי והאומללות הזו, מה הקשר בין המוות של אימא שלך לעבירות שלך?". "לא ימותו אבות על בנים, ובנים על אבותם, איש בחטאו יומת", ציטטתי את הפסוק, "מאיפה הבאת את השטויות האלה" הקשתי ישירות.

מולי נעץ בי מבט ואמר לי מיניה וביה: "מה זאת אומרת? "הרעבע בחיידר אמר לי שמחלתה של אמא שלי מגיעה מהעבירות שלי"!!!

עכשיו היה תורי להיות בהלם. "מה?", שאלתי מוכה תדהמה שנראתה היטב בפניי, "הרעבע בחיידר בא לנחם אותך כשישבת 'שבעה' ואמר לך שאתה אשם בפטירת אמך?"…  

אבל מולי לא התבלבל והשיב לי כשהוא מאשר את הדברים: "אמנם הוא לא אמר לי בשבעה שאני אשם, אבל לפני שאמא נפטרה כאשר מצבה היה קשה, זה קרה". כאן הוא הכניס אותי לסיפורו האישי הכואב: "מעולם לא התבלטתי בחריצות יתר, ולא פלא שבתקופה הזו שכל הבית היה על גלגלים ואין לא אבא ולא אמא, התפרקתי לגמרי. ואז קרא לי הרעבע, ואמר לי: 'שמואל קח את עצמך בידיים, אמא שלך חולה  ואתה בהתנהגות שלך הורג אותה, עכשיו זה הזמן שאתה חייב להתגבר על היצר הרע ולהציל את אמא שלך ממוות'".

"הרב", המשיך מולי במונולוג שנראה כלא ניתן לעצירה, "כשישבנו 'שבעה', הרעבע באמת בא לנחם אותי, ואז, כשהוא קם, לחש לי באוזן: "מולי לפחות עכשיו אתה יכול לדאוג לאמא בגן עדן, אם לא הצלחת להציל אותה ממוות, תדאג לה בעולם הבא במצוות ובמעשים טובים".

מולי נשם עמוק, ואז אמר לי: "אני הרגתי את אמא שלי, כל החרדים חושבים כך, אני שונא את כל השכונה החרדית שמסתובבת ליד הבית שלנו, כי כולם מסתכלים עלי ואומרים: 'הוא הרג את אמא שלו'"..

נתתי למולי לפרוק את זעמו / כאבו, וחזרתי באיטיות מוטעמת על הפסוק: "לא ימותו אבות על בנים ובנים לא ימותו על אבותם איש בחטאו יומת" מי שאמר לך אחרת הוא אינו חרדי, אדם חרדי יודע שאסור לענות יתום.

עכשיו הכל התבהר, מולי שנא חרדים, כי לדעתו הם כו-לם מאשימים אותו ורק אותו, וכל חרדי שהוא פוגש ברחוב בשכונה, הרי אין לו מה לעשות מלבד להאשים אותו.

ללמדנו מה יכולה לעשות אמירה – עם מטרה טובה, ל'חיזוק' – של רעבע בחיידר, לילד יתום, שבתמימות הילדותית שלו מקבל את הדברים כפשוטם, וחייו הופכים מאז לגיהינום של ייסורי האשמה עצמית על מות האם היקרה, ואת כל זה הוא משליך לשנאה תהומית, כלפי כל מי שחזות חרדית לו, עד שהיה אטום לגמרי לכל שיחה איתי, על אף שהוא כבר זמן רב בכפר, ורק השש בש והבירה הצליחו להפשיר אותו ולהפיל את החומות.

חכמים היזהרו בדבריכם כי אתם עוסקים בדיני נפשות.