"העסקנים החליטו שאני לא אהיה יותר בשכונה, והוציאו עלי חוזה"..

"דברים שרואים משם"

הרב אשר יחיאל קסל, רב כפר הנוער 'זוהרים'

בא הרוג ברגליו!

ידידי היקר ר' שעיה, שמשמש כמשגיח באחת הישיבות הידועות בארץ, בא לבקר בכפר. בכניסה לכפר הוא פגש את "מלך" ושוחח עימו. כל זה נודע לי כאשר נכנס לחדרי, סוער כולו. "הרב קסל", הוא פנה אלי, "מה עושה פה אלימלך? זה ממש פשע שבחור כזה נמצא במקום כזה". הרגעתי את האורח שאני אבדוק מה הסיפור של אלימלך, או "מלך" כפי ש"החבר'ה" קוראים לו, ואם יש מקום לנסות להחזיר אותו למסגרת ישיבתית, כמובן שאעשה הכל שזה יקרה. דעתו של הרב האורח נחה ואנחנו פנינו לעניין שלשמו בא ידידי הרב המשגיח.

את "מלך" פגשתי כמה ימים אחרי זה כשהוא בא להתיישב לידי בחדר האוכל. הוא התעניין אצלי על מעשיו של האורח ותפקידו, וסיפר לי על הרקע לשיחתו, מסתבר שידידי המשגיח מכיר את ההורים של מלך, והם אף גרים בשכנות. אגב אורחא מתלבן לי מקור הסערה שעברה אותו. הוא לא האמין ש"הבן של פרלשטיין לומד פה", אז הוא שאל אותי איפה למדתי לפני כן ולמה עזבתי ולמה הגעתי לפה".

"תראה הרב", הוא נכנס איתו לגופא דעובדא, "אני לא נכנסתי איתו לכל העניינים, כמו שאומרים, כי מה הוא צריך לדעת ומה הוא מבין שהוא יוכל להבין למה עזבתי את ירושלים ל'זוהרים'".

מוטי ישב לידנו בשולחן וחסך לי את השאלה המתבקשת, כאשר בחיקוי מצחיק כיד החקיינות הטובה עליו, שאל את "מלך": "נו, מה באמת עושה פה הבן של פרלשטיין, מה יש לבן של פרלשטיין לחפש בכפר?".

הציניות לא הפריעה למלך, והוא אמר למוטי "אתה באמת רוצה לדעת למה עזבתי את ירושלים, כי העיפו אותי מירושלים".. מוטי הסתכל עליו במבט תוהה, כמי שאומר: מה זאת אומרת העיפו אותך? ומלך ענה לו: "העסקנים החליטו שאני לא אהיה יותר בשכונה, והוציאו עלי חוזה".. דברים סתומים ומעניינים, אבל מכיוון שהשיחה התנהלה בחדר האוכל, לא ממש הפורום והמקום המתאימים לשיחה אישית מגלת טפח, חיכיתי למועד אחר כדי לשמוע את הסיפור, שהבטיח להיות מרתק.

את המועד האחר יזמתי בפינה שהיא פנינה בכפר. וכך, על הערסל, כש"מלך" מתנדנד להנאתו, ואני יושב לידו, פניתי לאלימלך ושאלתי אותו על מה "הוציאו עליך חוזה", כלשונו, מה קרה? מה עשית שהחליטו להוציא אותך מהשכונה?

בכלל, שאלתי את מלך, מה לך ולשכונה אתה הרי למדת בישיבה, "מלך" כשמו בלשון החברים, עצר את הערסל וחדל להתנדנד, כמי שהשאלה הנכבדה העבירה אותו לעולם אחר, והוא הפך דרוך, פניו הזדקפו ועיניו עברו לעמדת ירי. "תדע לך", הוא אמר לי לא בלי כעס מהול בכאב, "שמי שעשה לי את זה אני לא מוחל לו לעולם". ואז הוסיף: "אם חס ושלום יום אחד אני לא יהיה חרדי, אתפלל עליו כל יום (להתפלל גם כשהוא לא חרדי, ללמדך שזה בגנים..) שימות, כי הוא גרם לזה".

"אני", החל מלך מספר את הסיפור הכואב של חייו, "למדתי בישיבה טובה בירושלים, בישיבה של החסידות שלנו, ודווקא לא היו לי שום בעיות אף פעם, עד לבוקר אחד שקמתי והרגשתי ליאות בכל אבריי. בבדיקת רופא נמצא שיש לי מונו קשה, ולכן נשארתי בבית ולא הלכתי לישיבה. בערבים יצאתי קצת לנשום אוויר ופגשתי איזה נער בן גילי שהוא גם היה בבית מאיזשהם סיבות, התחברנו ודיברנו. היה משהוא משותף ביננו ולמרות המפריד שהוא לא היה מהחסידות שלי, והוא לא היה חסיד בכלל, מצאנו שפה משותפת והרי שנינו היינו משועממים והתחלנו לשוטט, עד שיום אחד הלכנו למקום לא ראוי. הדבר נודע לאבא שלו והוא האשים אותי שאני גורר את הבן שלו למחוזות גרועים, והוא הלך לישיבה שאני לומד ו"לכלך עלי", הוציא את דיבתי רעה, ולא הסתפק בכך, אלא הלך להוריי לספר להם על מעללי בנם, וגם החל לעקוב אחרי, ולדבר עם העסקנים של השכונה נגדי, וכך מצאתי את עצמי יום אחד מנודה בכל פינה שאני הולך. כאשר כמובן את הישיבה, הטובה, שבה למדתי עד ה'מונו', הפסדתי".

"וכך", ממשיך מלך את המונולוג: "אני כעסתי והתחלתי לעשות לאותו אבא דווקא, ונפגשתי בהיחבא עם הבן שלו שלא היה צדיק יותר גדול ממני, ושוב נתפסנו, ושוב אני הואשמתי כמוביל, וחוזר חלילה כמה פעמים. מאחר ואבא שלו היה דעתן וחשוב בשכונה, והוריי אנשים עדינים, קיבלתי עונש גלות להיות אצל קרוב משפחה בעיר אחרת, ואחרי כמה חודשים של שוטטות וחוסר מעש פגש אותי פעיל נוער באותה העיר והביא אותי לכאן".

את כל זה סיפרתי לידידי המשגיח, כפי שהבטחתי שאברר את הנושא, וניתנה האמת להיאמר כי צר היה לידידי לשמוע את הסיפור, גם מאחר והיה רגיל להתארח בשכונה זו ומתוך הסיפור שסיפרתי לו, זיהה את הנפשות הפועלות, ובפליטת פה הגיב: "רוצחים".

אמרתי לו לר' שעיה: "ידידי, הרי זו רק הגירסה של מלך.. לפני שאתה חורץ משפט כה חמור, של "רוצחים", תשמע אתה מהצד השני, של העסקנים, את גרסתם. אולי היו להם הוכחות מוצקות על פועלו של מלך שלימדו שאינו אותו שה תמים כפי שהציג את עצמו. האם לא יכול להיות שבאמת זה היה מבצע הצלת נפשות של הנער השני, אולי שאלו אדם גדול וכו'.

ידידי ר' שעיה שמע ועל אף שהאפשרות שהעליתי לא נראתה בעיניו, הבטיח לברר וליידע אותי מה עלה בחכתו.

לקח זמן עד ששוב נפגשתי בו במשגיח ר' שעיה, ובהזדמנות חגיגית זו דיווח כי אכן בדק את העניין, וכפי שחשב, אכן ניכרים דברי אמת של "מלך", הוא לקח דברים עם הנוגעים בדבר, ומסתבר כי ראיות מרשיעות נגד מלך לא היה להם, מלבד הראיה החזקה שהנה הוא הגיע לכפר, וזה סימן מי היה באמת.. על האפשרות שהם דחפו אותו לכפר כמובן שלא חשבו..

"אגב", הוסיף ידידי המשגיח, "יש כאן מצב של "בא הרוג ברגליו", שכן הנער השני עדיין מסתובב בשכונה, ואותו לא שלחו לגלות, על אף שהיום הוא מסתובב בשכונה בחוצפה רבה ללא כיפה ואף סוחף אחריו נערים אחרים. אבל זה לא ראיה, כי הרי כבר פסקו את דינו של מלך וקבעו כי הוא האשם, והראיה שהוא בכפר..

ואני לולי ששמעתי וראיתי לא האמנתי…