"דרך הלימוד"
יש לשים לב לכמה מהדברים הנוגעים בלימוד המשתנים מתלמיד לתלמיד כדלהלן:
לא כל התלמידים דומים ושוים בכישוריהם ובנטיות ליבם, יש תלמידים שמבנה שכלם )או
המבנה הנפשי שלהם( מתאים יותר ללימוד עיוני, הם נהנים ומעדיפים להעמיק וללבן סוגיות
היטב מבלי לכלול בתוכם פרטים רבים. לעומתם אחרים, מעדיפים לימוד כמותי רב, אם הם
אינם מספיקים ללמוד דפים רבים הם מסתובבים עם תחושה שלא למדו טוב. יש תלמידים
שהלימוד ההילכתי מושך את ליבם, הם נהנים לראות כיצד נבנית ההלכה מהסוגיה, מבנה
מסודר עיקבי ושיטתי שיש בו לבינה ע"ג לבינה מרתק אותם. ו"אין אדם לומד אלא במקום
שליבו חפץ", וכבר מבואר בספרים שזה כולל גם את סוג ודרך הלימוד.
גיוון בשיטות למידה ובדרכי הוראה
אין סיבה מהותית שבמסגרת הישיבה, שלרוב יש בה צוות מגידי שיעור ורמי"ם מגוון, שלהם
באופן טבעי העדפות וכישורים שונים בתחומי הלימוד, לא יהיו מספר מסלולי לימוד, שבהם ישובצו התלמידים לפי התאמתם לדרך הלימוד
ומסלול יהיה דרכי לימוד מגוונים, אלא שיחודו יהיה בהדגשה של אחד מהדרכים הנ"ל
.
הקנית יסודות הלימוד למתחיל
הלומד הצעיר זקוק לכלים המקנים לו יכולת והרגלי למידה נכונים, נדרשת ממנו הבנה והכרות
מעמיקה עם כל השיטות והדרכים הפותחות בפניו את דרכי הלימוד, לדוגמא, תלמיד חייב
להתרגל ללמוד עיוני "לומדס" לימוד ושיטה המאפשרת לו להעמיק בלימוד, הוא צריך ללמוד
בקיאות כדי שתהיה לו הכרות עם מושגים וידיעות רבות בלימוד כדי שתהיינה מצויות תחת
ידו, עליו לדעת איך להשתמש בלימוד העיוני וכן כיצד להתמצא בתוכן הלימוד, הבנה והכרות
עם מבנה הגפ"ת מפרשים ופוסקים, רק כך הוא טועם מהכל מנסה בוחן ולומד להכיר את
האפשריות השונות בלימוד, ולבסוף בוחר בכיוון ובשיטה המועדפת עליו אישית.
העדפות אישיות בתהליך הלמידה
הקנית יסודות הלימוד תרגול והבנת בסיס הלימוד, דורשים הצמדות לשיעורים, לסדר קבוע,
ולהספק כמותי, לימוד בדרך זו בפרט בשלביו הראשונים מאופיין בקשיים רבים, טבעו של
לימוד זה שלא תמיד הוא מתאים לרוחו של כל תלמיד, אחד יעדיף את השיעור הניתן ע"י
מגיד השיעור והאחר יעדיף את הלימוד העצמי המודרך, זה את העיון המעמיק והאחר את
ההספק הכמותי )הבקיאות(, כך גם לכל תלמיד העדפות שונות ביחס למגיד השיעור, אחד
יעדיף את הטיפוס המתלהב חם המזג והסוחף, האחר יעדיף את המגיד השיעור השקט המתון
והרגוע, וכך עוד עשרות העדפות שונות ומשונות המשתנות מלומד ללומד, ומכאן החשש
שתלמידים רבים יאבדו את הסבלנות בלימוד בשלבים אלו.
משל למה הדבר דומה, ללומד לנגן למרות שהוא מוסיקאלי ואוהב מאוד את המוסיקה עליו
ללמוד את יסודות הנגינה, להכיר את כלי הנגינה, כיצד להפיק צלילים מן הכלי וכו', שלבי
האימון הראשונים הם פחות מהנים ופחות מעניינים מהנגינה עצמה, לא נעים אבל הכרחי כדי
להנות בסופו של דבר מנגינה טובה, כך גם להבדיל בלימוד תורתינו הקדושה. לכן, יש לחפש
דרכים כיצד להמתיק את "הגלולה המרה" כך שהדרך להקניית דרכי הלימוד לא תהיה חסרת
טעם טפלה ולא מעניינת.
טפוח העדפה אישית אצל הלומד
שיטות הלימוד השונות אחת מחבירתה אינן מנותקות זו מזו אלא קשורות ושזורות אחת
בחבירתה, גם ללומד הצעיר בראשית דרכו בלמידה יש העדפות אישיות בדרך ובשיטת הלימוד,
יש לעודד ולטפח נטיות אלו ולא לדוחקם לקרן זווית או להטיל בהם דופי חלילה. כך הדבר
הן הנפשית והן השיכלית, קיים בכל גיל ובפרט בגיל בו התלמיד מתחיל לגבש את אישיותו
חשש סביר שאם תלמיד מתבגר לא ימצא את הדרך המתאימה לו בלימוד ימאס בלימוד מהר,
ולעומת זאת כשימצא את דרכו בלימוד ילמד בתנופה חזקה שלא היה ניתן לראותה בשנים
קודמות. ולכן אע"פ שיש לתלמיד הצעיר ללמוד מכל דבר ומכל מקום, יש להתוות
ולהתאים לו לפי דרכו יכולתו ונטיית ליבו את דרך הלימוד.
מטלה זו אינה פשוטה כלל, כשמחד יש לבדוק ששום צד מצדדי ומדרכי הלימוד לא הוזנח וכל
תלמיד התנסה בו היטב, ומאידך בדיקה מעמיקה ומדוקדקת ואיפיון אישיות של הלומד על
ובמתודה של הלימוד, ידע כיצד כל מרכיביה, רק צוות מיומן הן בתחום הפדגוגי הפסיכולוגי
להעריך נכון את הלומד הצעיר ולהדריך אותו בשבילי הלימוד.
הכרת התלמיד-והתאמת רמת הלימוד
כאמור, אחד המרכיבים החשובים בהתאמה של הלימוד לתלמיד היא התאמת רמת הלימוד
ללומד, לימוד ברמה נמוכה יגרום לתלמיד להשתעמם ולאבד בזמן קצר חשק וענין בלימוד,
גרוע לא פחות מכך ללמד תלמיד מעבר ליכולתו להבין ולתפוס, לימוד ברמה הגבוהה מיכולת
התלמיד להבין עלולה לייאש אותו לחלוטין, תלמיד זה שאינו יכול להבין את הנאמר בשיעור
אומר לעצמו: "שרק מגיד השיעור ועוד איזה עילוי אחד או שניים בשיעור מבינים את הלימוד"
לו עצמו הדבר אינו נוגע כלל שהרי אינו מבין דבר וחצי דבר מהלימוד. בנוסף לכך ברוב
המקרים תלמיד כזה לא ידבר על כך וינסה להסתיר את חוסר יכולתו להבין, כי מדוע שירגיש
טיפש בין חכמים, דבר שיכביד יותר על היכולת לאתר בעיה זו.
כדי להתאים את הלימוד לתלמיד יש לשלב בעיקר את שני הגורמים דלהלן:
א. חומר הלימוד, החומר הנלמד צריך להיות מתאים לרמת הלומד, לפעמים נוצר רושם לא
נכון והמלמד לא מעריך נכון את "המקום" המדויק בו נמצאים תלמידיו ושיעורו נופל על
אוזניים לא בשלות, גם אם נדמה למלמד שעמד על יכולת תלמידיו יש לבדוק זאת מידי פעם
כדי למנוע התרחקות של החומר מהתלמידים.
ב. משכל והבנה, חובה להתחשב ביכולת ובכשרון התלמיד, גם לענין זה דרוש צוות מקצועי
שמסוגל לבדוק ולהעריך את יכולתו של כל אחד מתלמידיו, צוות זה ידרש להבחין למשל: בין
תלמיד שלא מבין בגלל מגבלה ביכולת ההבנה שלו )אולי לקות למידה ודברים דומים( או בגלל
"חסימות" פסיכולוגיות וסיבות אחרות שונות, ההדרכה לשני תלמידים אלו שונה לחלוטין
ולכן חיונית הבחנה מדויקת של הסיבות שבגללן מתקשה התלמיד ללמוד.
בכיתה רגילה או בשיעור הניתן בישיבה, שיעור שהוא בדרך כלל הטרוגני ולומדים בו תלמידים
ברמות חשיבה והבנה שונות בעיה זו אינה פשוטה, יש לציין שמבנה הכיתה ההטרוגנית
"ירושה" היא לנו מהשיטות המקובלות בחינוך הכללי "ואין יסודה בהררי קודש דוקא",
ולא לפי יכולת התלמיד, נראה, שיש מקום בישיבות לשנות זאת כשכיתה נוצרת לפי שנתונים
וליצור שיעורים המותאמים לרמת התלמידים תוך התחשבות מסוימת בגיל הלומד.
תפעה מדאיגה במיוחד היא אותם מלמדים ומגידי שיעורים שאומרים את השיעורים ללא
התאמה בין מבנה השיעור ורמתו לבין יכולתם האמיתית של שומעי לקחם, אם מתוך חוסר
ללמד את החידושים הנראים להם בסוגיה, ולא יכולת ללמד בדרך מתאימה, או בגלל הרצון
את הדברים שעל התלמידים לשמוע כדי לבנותם כפי כוחם ורמתם האישית, אין ספק "שנראה
יפה יותר" למבקר השטחי כשהוא שומע את התלמידים נושאים ונותנים ברעק"א ולא בגפ"ת.
נראה שיש מקומות ומלמדים המעדיפים להתאים את התלמידים לשיטת הלימוד ולא את
הלימוד לתלמיד, דרך זו מסוכנת לעתידם של הלומדים הצעירים, משום שכל שנה נכנסים
למקומות אלו גם תלמידים שאינם מתאימים לשיטה או לרמה בה לומדים באותו מקום והנזק
לתלמידים אלו הוא רב.
עידוד מקוריות ויצירתיות )חידושי תורה(
פסגת השאיפות של מחנך היא לחנך תלמיד המסוגל לחדש חידושי תורה מקוריים ויצירתיים,
חידושי תורה אינם דוקא חבורות מפולפלות, אלא כמו שכתב כבר הגאון ר' חיים ולוז'ינר זצ"ל
ב"כתר ראש" אות נו, " חידושי תורה נקרא כל מה שלומד יותר ומתבררים הדברים מחוורים
אצלו כ"ז שאתה ממשמש בהם וכו' אתה מוצא בה טעם וכשמרבה לחזור נתבאר בזה טעמים
ופירושים שנתחדשו וזה נקרא חידושי תורה בין שהוא מחדש או אחר רק שיצא הדבר לאור "
כלומר, כל דרך שלומדים בה היא בבחינת חידושי תורה, בתנאי שהדרך נהירה וברורה ללומד,
ואם הלומד נהנה ומסוקרן והדברים מושכים את ליבו משום שצורת הלימוד מתאימה
לאישיותו ולאופיו, מובטח לו שיהגה בתורה בסיפוק בהנאה ובשמחה תמיד, ר"ח מחדש שאם
החידוש משפר את הבנת הסוגיה, או כל הבנה שיש בה נופך של התלמיד עצמו ברור והעמקת
העיון בה הם חידושי תורה.
חשוב מאד לעודד את היצירתיות והמקוריות של התלמיד עצמו, כבר חז"ל אמרו "שרוצה
אדם בקב שלו יותר מתשעה קבין של חבירו" עקרון זה נכון לא רק לגבי ממונות אלא "לא
פחות" לענין דברי תורה, כשהתלמיד מרגיש שהתורה היא דבר שאינו שייך לו, התורה נשגבה
הוא אינו מתקשר אל התורה בקשר אמיץ וחזק כשם ועילאית והיא מנותקת ורחוקה ממנו
שאדם אינו קשור לחפצים של חבירו כמו שקשור לדברים שלו, ולכן כאשר הוא מחדש חידושי
תורה, דברי התורה נעשים "תורתו" ומעניקים לו תחושה כאילו התורה שייכת לו, אלו דברים
שהוא "עשה אותם", תלמיד שמרגיש את שמחת היצירה בלימוד ע"י יכולת לחדש בלימוד ילמד
לעודד את התלמיד לומר את בסיפוק רב בהתמדה ובשמחה. ולכן חשוב מאד בכל גיל
דבריו ואת רעיונותיו, לכוון ולהדריך את התלמיד כיצד לחדש ומהו רעיון מקורי ואמיתי ומה
פחות נכון וטוב, והדרכה זו צריכה להנתן ע"י מגיד השיעור באופן רציף ודקדקני כך שהדברים
יבחנו לעומק וכל תלמיד יבין היטב מה הוא חידש בדרך נכונה ואלו דברים היה צריך לומר
אותם אחרת או אולי אינם נכונים כלל, ומהן הסיבות לכך.
סכום וכתיבה
הסיכום והכתיבה חשובים מאוד להתפתחותו הנכונה של הלומד צריך לעודד לכוון ולהדריך את
התלמיד ללבן ולסכם את רעיונותיו ואת חידושי התורה שלו בכתב בדרך נכונה ברורה ובהירה,
חשיבותה של הכתיבה ונחיצותה היא מכמה סיבות: א. יש תלמידים שהכתיבה עוזרת להם
לבחון את הדברים ולתת להם ביטוי מעין מעשי, כלומר, הרעיון כאשר הוא נאמר ע"י התלמיד
והוא רק נאמר על ידו אפילו אם נאמר לחבר )חברותא( עדיין הוא כמו רעיון מופשט, מה שאינו
כן לאחר שכתב אותו, הכתיבה עושה ממנו מעין דבר ממשי ומעשי, הכתיבה הופכת את הלימוד
לדבר ש"בחפצא".
ב. הכתיבה מעצם טיבה דורשת לבדוק ולבקר פעם נוספת את הרעיון משום שקל יותר לומר
רעיון לא ברור, קשה יותר לכתוב אותו.
ג. הכתיבה דורשת מהכותב להיות עקבי ושיטתי ולהגדיר את הדברים אחרת מכפי שהם
נאמרים בעל פה.
בחירת מקום הלימוד
מהאמור לעיל ברור, שלא כל ישיבה מתאימה לכל תלמיד, יש וההבדלים בין הישיבות הם
משמעותיים ולא מסתכמים בפרטים הנ"ל. ולכן יש לבחור מקום שבו ניתן עד כמה שאפשר
לחנך את התלמיד בדרך המתאימה לו אישית והקרובה לרוחו למזגו ולאופיו, ישיבה מסוימת
עשויה להיות טובה ומועילה לתלמיד אחד וגרועה לאחר.
בהזדמנויות רבות שאלתי הורים: "מדוע הם בחרו ישיבה מסויימת עבור בנם ?" נדהמתי
, "משום שגם אני לשמוע תשובות כדוגמת התשובות דלהלן: "משום שאחיו לומד שם"
הראש ישיבה שם למדן מופלג" אומרים שלומדים שם טוב" למדתי באותה ישיבה"
ועוד כהנה וכהנה, נימוקים המצביעים על סיבות נימוקים ודברים חיצוניים שאין להם קשר
מהותי לצרכים המהותיים של התלמיד או להתאמתו למקום הלימוד, צריך לציין לשבח כמה
מהצוותים המצויינים בתתי"ם שבהם הצוות דואג לתלמיד ובוחן את המאפיינים האמיתיים
של כל ישיבה ובודק את התלמידים ומתאים לכל תלמיד מסגרת לימודית המתאימה לו במידת
האפשר.
הכרת התלמיד
כמו שהזכרנו א"א לחנך חינוך אינדיבידואלי אישי המתאים לכל תלמיד ותלמיד מבלי שנכיר
היטב את אופיו ואת טיבו של כל תלמיד, לשם כך לא מספיקה יכולת אינטואיטיבית טובה ככל
שתהיה, גם לא "ניסיון" ואף לא הרצון והנכונות להתמסר ולעזור ולסייע לתלמידים, כדי להכיר
את רוחו של כל תלמיד ותלמיד צריך שילוב של אדם שיש לו יכולת טבעית אינטואיטיבית
טובה, ובנוסף לכך הוא עבר הכשרה והדרכה מתאימה כדי לבחון ולבדוק את תלמידיו, אם כל
זאת דברים אלו מובן שלא יספיקו ללא נכונות איכפתיות ומסירות רבה לתלמידים.
אם כל הערכה לרצון הטוב לעזור לחנך ולהדריך תלמידים, קשה מאד לעשות זאת בדרך נכונה
ללא הדרכה מתאימה, וכשם שלא יעלה על הדעת דרך משל שינהג אדם ברכב אלא א"כ עבר
איזו שהיא הכשרה, כך גם המנהיג של התלמידים צריך ללמוד לדעת ולהכיר נפש תלמידיו
.
מצער הדבר שרבים קשרו לעצמם כתרים אלו מתוך כונה טובה ורצון להגדיל תורה ולהאדירה,
אבל בגלל חסרון של אחד מן התנאים שנזכרו לעיל התוצאה לא תמיד "מרשימה מאד".
על חמשה ענינים עיקריים עומדת הכרת התלמיד )בעיקר בהכנסו לישיבה הקטנה(:
.1 מבחני הקבלה לישיבה.
.2 אבחון וסווג החשיבה ודרך הלימוד.
.3 הכרת המבנה הנפשי והפסיכולוגי.
.4 יחסו לחברים ולחברה.
5 .רגישות ועירנות לשינויים.
קבלת תלמיד חדש
קבלת תלמיד חדש לישיבה יש בו סיכויים מול סיכונים רבים. מחד קבלת תלמיד טוב המתאים
למסגרת הלימוד בישיבה, יכול לקבל ולתת להתקדם ולעלות בלימוד בישיבה, מאידך,
אפשרות שאולי מדובר בתלמיד חסר מוטיבציה בסיסית ללמוד, או אולי עם בעיות
התנהגותיות קשות או אולי גרוע מכך בחור עם הפרעות נפשיות קשות, תופעות שלעיתים
קרובות נחשפות או מועצמות דווקא בגיל ההתבגרות ואינם ברורים וחדים דיים בגיל החיידר
או בית הספר, בעיות מעין אלו ניתן להסתיר אותם בקלות יחסית גם במהלך רעיון קבלה ארוך
לישיבה, ברור שהחמצת תלמיד טוב או חלילה להעביר תלמיד גרוע למקום אחר שניהם
דברים שקשה לתקן אותם, ולכן מומלץ מאד שתהליך קבלת תלמיד חדש לישיבה יעשה בצורה
מקצועית, באמצעות ראיון נכון ומעמיק ע"י מראיין מקצועי, בדיקות ובחינות מגוונות יפחיתו
במידה רבה טעויות ויאפשרו להתאים בסבירות גבוהה יותר את התלמיד לישיבה ולהעביר את
התלמיד שאינו מתאים למסגרת אחרת מתאימה.
סוג חשיבה ואופי הלימוד
כאמור, חשיבותה של הכרת התלמיד וידיעה מעמיקה של סוג הלימוד ואופי החשיבה שלו נחוץ
וחשוב מאוד, כדי שנוכל לשלבו בשיעור הנכון ונוכל להתאים לו את המגיד שיעור ההולם אותו,
וגם להדריך אותו כיצד ללמוד באופן אישי.
כמה בעיות עשויות לעלות בתהליך התאמה זה, תלמיד עשוי להעמיד פנים כאילו הוא נהנה
מדרך הלימוד ב"לומדות", משום שנדמה לו שבזה הוא מרשים את סביבתו, תלמיד אחר לומד
כמות גדולה של דפים מאותה סיבה, לא מתוך תשוקתו ללימוד כמותי אלא מתוך רצון יתכן להרשים או לענות על דרישות סביבתיות אחרות כמו דרישות משפחתיות וכדומה
שדרך הלימוד ש"בחר" לעצמו מאולצת והוא כופה אותה על עצמו בניגוד לטבעו האמיתי
ולמהלך חשיבתו, היא "נבחרה" בגלל לחצים מהמשפחה או יותר מוכרים מהסביבה בה נתחנך,
וכשבחור זה יתבגר ויבין שרק הצורך להרשים אינו מטרה חשובה מספיק כדי להתאמץ ללמוד
בדרך שאינה מעניינת אותו וגם לא מתאימה לו, ירגיש מתוסכל וכועס על שלא למד בדרך
אחרת המתאימה לו.
למחנך דרושים כלים ויכולת לבדוק ולהעריך נכון את כישוריהם ותכונות האופי של תלמידיו,
כדי למנוע תופעה זו בגיל צעיר שבו כשעדיין קל לתקן את סגנון או שיטת הלימוד של תלמידיו.
מאת אברהם אבא פקטר מורה ומדריך תורני
Apackter@gmail.com
