"הכרת המבנה הנפשי והפסיכולוגי"
אין תלמיד שבמשך כל שנות לימודו בישיבה לא נתקל בבעיה מכל סוג שהוא הנוגעת בריגשותיו
ובהלך רוחו, אדם הוא בעל נפש ומתרחשים בנפשו דברים המשפיעים עליו אם רב אם מעט,
חשוב מאוד להכיר את הרקע המשפחתי והסביבתי של התלמיד, את התנהגותו מבחינה
פסיכולוגית לפני בואו לישיבה, את הרגישויות שלו, יתכן שניתקל בתלמיד שלמד טוב ולא
נראה לעין שיתקשה ללמוד בהתמדה, ורק לאחר בדיקה נמצא לדוגמא: כי עקב סיכסוך
משפחתי ר"ל הוא לא יכול להתרכז בלימודו, או בגלל חבר רע שמציק לו פוגע בו או מעליב
אותו, ככל שנאתר את הבעיה ונדע עליה מוקדם יותר יקל עלינו להדריך ולייעץ לתלמיד כיצד
להתגבר על הבעיות המטרידות אותו
.
דוגמא נוספת )אני מציין אותה בגלל שכיחותה( שעשויה ליצור בעיות אצל תלמידים טובים
בדרך כלל, יש תלמידים מתוחים ולחוצים ותהיה הסיבה אשר תהיה וצריך להתחשב בהם,
ולכן ישיבה הנוהגת לבחון בחינות קפדניות מפעם לפעם את תלמידיה, רצוי לא להעמיד את
, ולחילופין התלמיד המתוח בלחץ נפשי נוסף גם אם בגלל זה נאלץ לוותר לו על הבחינה
נעודד אותו לכתוב סיכום על הסוגיה או על הדף, או כל דרך בה ניתן לבדוק את ההתפתחות
שלו בלימוד, בדיקה שנותנת מידע טוב על התקדמות התלמיד בלימודים מבלי הצורך ללחוץ עלינו דוקא להכביד את עליו. מאידך אם מדובר בתלמיד מפונק ועצל שלא רגיל להתאמץ
העול עליו ולא להסתפק בבחינה שיגרתית הנעשית מפעם לפעם בישיבה, אלא לבחון אותו כל זאת יעשה ברגישות בקפדנות ולעקוב אחריו כדי לאלץ אותו להתאמץ וללמוד
בהתחשבות בעידוד ובבדיקה מתמדת שהבחינה מתאימה ליכולת שלו והוא מסוגל להתמודד
עימה, שהרי המטרה היא שהוא יצליח בה ולא שחלילה ימאס עליו לימודו.
לחץ נכון ללמידה
בשנים האחרונות התפתחה ופשתה "אופנה" בעולם התורה של התנפלות על הורים ומחנכים
שלוחצים על ילדיהם ותלמידיהם ללמוד ולהשיג השגים טובים יותר, לחץ יוצר מתח וכדי
ליצור תלמיד חכם )כמו להבדיל כל השיג מדעי אחר( צריך מעט לחץ נכון, יש לשים לב ולהבחין
בין לחץ מאוזן ונכון שמאתגר את התלמיד ודוחף אותו להשגים טובים יותר לחץ מסוג זה הוא
נדרש חיובי ויכול לעזור במידה רבה לתלמיד, לחץ או דרישות מוגזמות שתלמיד צעיר אינו יכול
לעמוד בהם, אם בגלל גילו הצעיר אם בגלל אופיו של התלמיד, הלחץ יצור אצלו מתח לא תקין
והוא עלול לאבד את החשק ללמוד ובעתיד לאבד את החשק לשמור מצוות בכלל. כמו בכל
ענין בחינוך חשוב להתאים את הלחץ ליכולות של התלמיד, לחץ נכון ישיג תוצאות טובות לחץ
מוגזם או במקומות הלא נכונים עלול להרחיק את התלמיד מעולם התורה.
חברה וחברותא
תפקידו של מחנך גם להכיר ולדעת את דרכו התנהגותו ויחסיו של תלמידו עם החברים בישיבה
יאפיינו אותו לעיתים גם בעיות חברתיות 29 או בכיתה, תלמיד רגיש עם בעיות פסיכולוגיות
שיתכן שיעלו במשך לימודיו בישיבה, בעיות שטוב אם יבואו גם "לפתחו" של המחנך ודרך
פתרונן הוא יסייע לחניכו להשתלב טוב יותר בחברה ולהתנהג נכון בישיבה ובחברה אנושית
בכלל. אבל לא רק מטעם זה אלא גם כדי להמליץ לו על חברותא נכונה, יש תלמיד שלומד
היטב עם חברותא כשהוא אקטיבי יוזם ומוביל את הלימוד, לתלמיד מסוג זה נמליץ על
חברותא פסיבי שאינו יוזם בעצמו, או צעיר יותר ממנו, לעומתו תלמיד אחר זקוק לחברותא
מדרבן שידחוף אותו וייזום בשבילו את מהלך הלימוד בסוגיה, מובן שסוג החברותא שנמליץ לו
יהיה שונה. יצירת מעגל חברתי נכון וטוב בישיבה יתרום לדיבוק חברים ולעזרה הדדית המפרה
גם את הטובים משום שהיא מאפשרת להם לתת ולהתבטא, ועוזרת גם לחלשים בגלל סיועם
של האחרים. יש תלמידים שמתקשים ללמוד עם חבורתא
מומלץ לעשות זאת רק לאחר גיל ההתבגרות ואז נאפשר להם ללמוד חלק מהזמן לבד, מומלץ
לא לפני גיל זה משום שאנו עלולים לטפח תלמיד אגוצנטרי ומסוגר שאינו מתחשב באחרים
כלל, ובורח מהתמודדות בנושאים חברתיים, דבר שיפגע לא רק בעולמו החברתי אלא בדיבוק
החברים הנצרך כל כך לקנין התורה .
רגישות ועירנות לשינויים
על המחנך להיות רגיש ועירני לשינויים המתרחשים אצל תלמידיו, שנות הלימוד בישיבה
ובפרט השנים הראשונות הן דינמיות הן בהתגבשות המבנה השכלי הקוגניטיבי
והאינטלקטואלי הן במבנה הנפש והן במבנה החברתי, התלמיד סופג ערכים חדשים ההופכים
ולכן צפויים שינויים 31 לחלק מאישיותו, הוא מתמודד עם בעיות חדשות שלא מוכרות לו
בהתנהגות התלמיד, ועלינו להיות עירניים ורגישים מספיק כדי לדעת כיצד להגיב )אם להגיב(
ולסייע, ובמועד הנכון.
ניתן לומר כי הכרת התלמיד אינה משימה פשוטה כל עיקר, אבל בהחלט חיונית ודרושה
לחינוך טוב והתמורה שווה את המאמץ.
לאחר שלמדנו להכיר את התלמיד ננסה להגדיר את תפקיד המחנך ומגיד השיעור.
מבנה ותוכן השיעורים
הרב ומגיד השיעור צריך שיהיה ת"ח עם ידע הבנה והקף רחב, אבל עליו לתת את הדעת על כך
שהשיעור הנמסר לתלמידים יוגש בצורה ברורה בהירה שיטתית ומסודרת שהם אבני הפינה
לשיעור טוב, שיעור שנאמרו בו חידושי תורה יפים מבריקים ומאירים, אבל לא הקנו לתלמיד
אינו שיעור מתאים לתלמידים 32 הצעיר את הדרך והשיטה שדרכה יש להגיע להבנת הסוגיה
צעירים, על השיעור להיות בנוי בשלבים תוך הסבר מפורט של כל הדברים הנוגעים להבנת
הסוגיה.
אולי אפשר לסכם את תהליך הלמידה בשיעור ולחלקם לשלושה שלבים עיקריים: א. המורה
והרב צריך להשתדל ככל יכולתו שדבריו יהיו ברורים פשוטים ומובנים. ב. לבדוק האם
התלמידים אכן הבינו את דבריו כפי שסבר שעליהם להבין )במידה וזה לא קרה עליו לנסות
לתקן את מה שלא היה ברור מתוך למידה חדשה ובדיקת הסיבות מדוע דבריו לא הובנו
כהלכה( ג. התלמידים יסיקו מסקנות יעירו הערות ויאירו את דבריהם על השיעור ויאמרו את
אשר להם לחדש או להוסיף על הנאמר.
מכשול משמעותי ורציני עומד בפני הלומד חסר הניסיון או תלמיד צעיר, היא התחושה שהוא
לא מסוגל להבין את מהלך הלימוד ואינו מסוגל לעמוד על השיטה ועל הדרך בה הגיע המלמד
להבנת הסוגיה, חוסר היכולת להבין את הדרך ואת שיטת הלימוד היא תחושת כישלון עמוק
שעלולה לייאש אותו מהלימוד. יתר על כן, כשהשיעור לא נאמר כראוי נדמה לתלמיד
שאין דרך להגיע להבנה של הלימוד בהיגיון טוב ובריא, ואין בלימוד דרך וגישה ברורה
ושיטתית דבר שרק מגביר את תסכולו ויאושו. ולכן יש לבדוק שכל התלמידים הבינו את
הסוגיה ומסוגלים לעקוב אחרי מהלך העניינים בשיעור, ולא, יאבד התלמיד את קשר החשיבה
וההבנה עם השיעור ותתקבל אצלו הרגשה של ביטול זמן ואיבוד ענין בתוכן הלימוד.
מעקב ובדיקת התלמידים
על המלמד ומגיד השיעור לבדוק כל תלמיד, כיצד הכין את השיעור, כיצד הבין את השיעור,
איך למד את הסוגיה, ולפי הצורך יתקן וידריך כדי להעמיד דברים דיוקם ועל בורים. מפעם
על המחנך לשמוע או לקרוא סיכום או רעיון של כל אחד מתלמידיו כדי לבדוק את לפעם
, משום התקדמותו של התלמיד, דרך זו עדיפה על בחינה בכתב או בע"פ לכל תלמידי השיעור משום שבבדיקה אישית יודע כל מחנך מה עליו לצפות מתלמידו, וזו הזדמנות לבקר בצורה חיובית
ובונה את הלימוד של תלמידו כשרבו מדריך אותו אישית ומסביר לו מה הוא למד נכון ובמה
טעה וכיצד עליו לתקן או ללמוד בדרך טובה או נכונה יותר. לעומתה הבחינה המקובלת
שמעודדת לעיתים תחרות לשם תחרות, מעדיפה כמות על חשבון איכות, וגורמת לתלמידים
רגישים למתח מיותר ולא מועיל, ולכן פעמים רבות יצא הפסדה בשכרה, לעומת זאת המעקב
האישי הצמוד לכל תלמיד מחייב את התלמיד לעמוד בבדיקה זו מבלי שנלווים לה כל התופעות
השליליות שהזכרנו.
איתורו של התלמיד הבעייתי
תלמיד שאינו שבע רצון מדרך לימודו, במקרה הטוב מעלה את הבעיה ומתלונן ואז ברור שעל
המחנך לשים לב לדבריו ולהתיחס לתלונתו. ברוב המקרים אין התלמיד מתלונן על בעיות
בלימוד )אע"פ שבשים לב נראה אצלו סימני מצוקה מסוימים(, משום שהוא אינו יודע לתאר
את תחושתו, או משום שאינו מודע לה, או משום שהוא מתבייש לשוחח על כך, ולכן על
המגיד שיעור והמחנך להיות רגיש עירני וקשוב, לזהות ולהכיר את הסימנים הנסתרים
המאפיינים את התלמיד המתקשה בלימודו.
התופעות המאפיינות תלמידים המתקשים בלימוד
קשיים בלימוד קיימים אצל תלמידים בכל הגילים, ובכ"ז בחרנו להתמקד בעיקר בגילים שלוש
עשרה שהוא בערך ראשית גיל ההתבגרות עד לגיל עשרים, גיל שהוא בערך התחלת הלימוד
. יש להבחין בשתי קבוצות גיל בישיבה הקטנה עד אמצע שנות הלימוד בישיבה הגדולה
, נתון עדיין להשפעה סביבתית וחברתית חזקה, ולכן גם אם עיקריות: א. הלומד המתבגר
איבד את הטעם והחשק ללמוד לא יפסיק בדרך כלל ללמוד, משום שהוא עדיין אינו מרגיש
עצמאי מספיק לקבל החלטה מסוג זה, בנוסף לכך האווירה בישיבה אינה מאפשרת לו להפסיק
ללמוד. דוקא בגלל שהוא אינו מפסיק ללמוד )לחלוטין( יש קושי לאתר אותו )אם הוא ממשיך
ללמוד כרגיל(, אבל כאמור יש סימנים אופייניים, כמו: 1 .תלמיד שבכל הזדמנות יעדר
מהלימוד ויפחית משעות הלימוד מסיבות שונות ומגוונות. 2 .תלמיד שמתלונן לעיתים
קרובות על חולשה על כאבים או מיחושים שונים או על עייפות יתר, לפעמים הם מלווים
. 3 .תלמיד שחסרה לו שמחת חיים וחדווה בצורה ניכרת בתופעות ומחלות פסיכוסומטיות
לעומת בני גילו
במיוחד אם יש לו נטייה למעט דיכאון.
יש לשים לב, כי גם אם כל התיאורים הנ"ל לא קיימים יתכן אצל תלמיד שמתנהג בדרך
כפייתית וכופה את עצמו ללמוד על אף הכל, ולכן נתקשה לזהות את הסימנים המצביעים על
קשייו בלימוד.
יהיה ניתן להבחין ביתר קלות אצל תלמיד ב. הלומד המבוגר, כלומר, לאחר גיל ההתבגרות
שהוא אינו לומד בחשק ואינו מתעניין בלימוד נעדר לעיתים תכופות מן הסדרים, כמובן לא
מחדש ולא מתלהב מהלימוד דבר שאנו מצפים מהתלמיד הבוגר.
בחורים רגישים עלולים לפתח בעיות פסיכולוגיות כמו דכאון, מתח יוצא דופן וכו', וגם סימנים
גופניים כמו תופעות פסיכוסומטיות שכבר הזכרנו אותם, סימנים אלו יופיעו בעיקר אצל
בחורים שלא משלימים נפשית עם חוסר יכולתם ללמוד אבל לא יודעים איך להתמודד עם
תופעה זו.
דוגמא האישית
מובן שעל מחנך ומגיד השיעור להיות דוגמא אישית של שמחה והנאה מדברי תורה, מחנך
שניחן בשמחה בחוש הומור ומרבה ב"מילתא דבדיחותא" אין ספק ש"ידביק" את תלמידיו
ב"מחלת השמחה" וההנאה מדברי תורה
.
יצירת תנאים וחיזוקים חיצוניים
אין לזלזל בדבר מהדברים שיכולים להמריץ ולדרבן את הלומד ללמוד טוב יותר וגם אם הם
דברים חיצוניים כמו: תחרות, פרסים, קצת כבוד וכו', אין למעט בערכן אבל גם אין להפריז
בחשיבותם, עלינו להבחין תמיד בין המדרבנים והממריצים החיצוניים לבין הגורמים
המהותיים הפנימיים שהם מבטיחים התעלות בלימוד ויעילים עשרת מונים יותר מהגורמים
החיצוניים. אחד מהגורמים החיצוניים היא האווירה, האווירה בישיבה תורמת מאד ללימוד,
כגון: עמידה קפדנית בלוח זמנים, מתח גבוה בין הלומדים ותחרות, או להפך, אוירה רגועה
ונינוחה ולא תחרותית, בית מדרש גדול ורועש מול בית מדרש קטן ושקט, האווירה עשויה
להשפיע על התלמיד לטובה או חלילה לרעה והדבר משתנה ותלוי באישיותו של כל תלמיד
ותלמיד
.
עלול להפריע ללומד, ואל למלמד לזלזל בקשיים אלו ולדחות חום רב בקיץ או קור בחורף
תלונות על החום כמו: "פעם לא היו מזגנים ולמדו לא פחות טוב", ועוד תשובות בכגון זה,
"אמר אביי אי אמרה לי אם קריב כותחא לא תנאי", וברש"י שם: נזכור את מאמר הגמ'
"קריב כותחא. אפי' ציווי עבודה קלה היתה מבטלת אותי: לא תנאי. לא הייתי שונה כמו
ששניתי:" ברור שאין שום פטור מללמוד בשום תנאי או זמן וזאת גם עלינו ללמד את
התלמידים, אבל על המלמד ליצור עד כמה שאפשר את התנאים האידיאליים לרווחת
תלמידיו
.
חיזוק חיצוני-מה יאמרו
לרוב הנערים הצעירים איכפת מה חושבים עוד בענין החיזוקים החיצונים, בגיל ההתבגרות
, אין פסול להשתמש עליהם "מה יאמרו", והם מושפעים מהסביבה המצפה מהם ללמוד טוב
בכלי זה של איכפתיות של נער מתבגר ולדרבן בעזרתו את התלמיד, אבל צריך להיות זהיר לא
להשתמש בזה בהפרזה, קיימת סכנה להרגיל את התלמיד ללמוד בגלל דחיפה ומניע חיצוני זה
של "מה יאמרו", משום שעם התבגרותו של התלמיד הוא נעשה לבעל אישיות עצמאית ופחות
, גם אין בכוחו של ה"מה איכפת לו "מה יאמרו" ולכן השפעת הגורם הזה תלך ותפחת
יאמרו" לעמוד מול קשיים ובעיות אמיתיות שעשוי נער מתבגר לעמוד מולם.
לפעמים תלמיד מאלץ את עצמו ללמוד בדרך ובשיטה שאינה מתאימה לו, ואינו מרגיש סיפוק
והצלחה בדרך לימוד זו, וממשיך ללמוד בה בגלל שבסביבתו מעריכים ומוקירים סוג זה של
, צריך לשים לב משום שמצבים לימוד, או בגלל תחרות פנימית ואוירה הקיימת בישיבה
כאלו מתרחשים בכל מקום, ועל הרמי"ם לכוון את התלמיד שילמד בדרך המתאימה לאישיותו
ולא בדרך הנראית טובה יותר בעיני אחרים.
דרך נוספת לחזק את הלימוד היא הנתינה, יש תלמידים שאמירת חבורה או שיעור לפני קבוצה
ממריצה אותם ללמוד ולהכין שיעור וחידושי תורה אמיתיים, לעומתם תלמיד ביישן וצנוע
עלול להרגיש נבוך אם ידרשו או ילחצו עליו לומר שיעור או חבורה ברבים, ולכן טוב לאפשר אבל להזהר מללחוץ על תלמיד שהדבר קשה לו.דרך אחרת של נתינה היא ע"י לימוד בחברותא, ללמד בחור צעיר יותר או בחור שמתקשה קצת
בהבנת הלימוד, כך שלימוד החברותא נעשה למעין רב ותלמיד, נותן ומקבל, מה שמועיל
ומפתח במיוחד את הנותן שהרי מתלמידי יותר מכולם
.
ועוד מדרכי החיזוק, הם שיחות לייקר בעיני התלמיד את הלימוד והלומדים, על המחנך
להסביר ולהוקיר בעיני התלמידים את מעלות התורה ולומדיה, אין להסתפק בהעמדת
ללומד עקרונות והבנת חשיבותה של לימוד התורה אלא עליו לטפח תחושה של עליונות
התורה לא ח"ו מתוך התנשאות וגאוה אלא מתוך הכרה הבנה ותודעה עמוקה לתפקיד החשוב
שממלא לומד התורה.
על אף האמור אסור למנהל הרוחני או למחנך להסתפק בשיחות ויאמר "שלום עלי נפשי" אני
את שלי עשיתי תורה מונחת בקרן זווית וכל הרוצה ליטלה יבוא ויטול, אין זה כי אם עשיית
מלאכת ה' רמיה ח"ו, ואין די בכל שיחות שבעולם והם לא יועילו בלי שילובם בכל הפרטים
שנזכרו למעלה.
הזכרנו רק מקצת שבמקצת מהדרכים והאפשרויות המגוונות והרבות, שניתן על ידן לקרב את
הלומדים לאהבת התורה, ולהתענג בלימוד.
את שנראה לענ"ד כתבתי, בכל מקרה יש להוועץ בגדולי התורה ות"ח שבדור ולהביא בפניהם
את כל הפרטים המלאים הנוגעים לכל מקרה ומקרה. ונזכה שיקוים בנו בס"ד "והערב נא ה'
אלוקינו את דברי תורתך וגו'."
מאת אברהם אבא פקטר מורה ומדריך תורני
Apackter@gmail.com
