בפרקים הקודמים למדנו שבין הזמנים הינו זמן ייחודי שגם מאפשר שחרור ואוורור ממסגרת הלימודים ומהמחויבויות הנדרשות ממסגרת הלימודים אבל בין הזמנים הוא גם זמן איכות וחיבור לבית ונותן כוחות מעצם הווייתו כבית להמשך הלימודים בישיבה.
ולכן אחד הדברים החשובים הם לא להכניס את הישיבה לבית במובן שניקח את הדרישות של הישיבה וניישם אותם בבית ברמה כמובן פחותה יותר ואפילו עם שילוב של טיולים עדיין עצם הווית הבית והחמימות עם האווירה הטובה שצריכה להיות בבית קצת נוגדת סדר יום קפדני ותובעני כמו בישיבה או בסגנון הישיבה ולכן צריכה להיות התייחסות קצת אחרת לדרישות ההורים מהילד בימי בין הזמנים וכבר הדגשנו בפרק הקודם שאם נכניס את המחויבויות ואת סדרי הישיבה לבית מה שיקרה הוא שהנער יקח את הבית לישיבה ואת המנוחה והאוורור שלהם הוא זקוק הוא ישלים אחרי שיחזור מחופשת בין הזמנים בתוך הישיבה ואז דברים יכולים להשתבש.
הבהרה: כל זה הוא מההתייחסות של ההורים כלפי הנער ואיך שצריכים להתנהג אתו אבל אם הנער מעצמו מקפיד בבין הזמנים על סדר יום קפדני בדומה למה שיש בישיבה וברור לנו שהוא עושה את זה ממקום טוב עם רצון אמתי ללא לחץ או תחרות עם חבר אחר והוא שמח בזה כל עוד שהוא לא מזיק לעצמו בוודאות ולומד יותר מידי (זהו אחד היצרים הגדולים שיש והרבה בעיות התחילו כך אבל לא כאן המקום להאריך בעזרת ה' בפרק אחר) אנו לא נמנע ח"ו ממנו את המשך לימודיו.
"מטרת הלימוד"
עיקר המטרה בלימוד בבין הזמנים מלבד המובן מאיליו והחשיבות העצומה וההישגים הרבים על כל רגע של לימוד בפני עצמו היא לשמור על רצף לימודי בין הזמן הקודם לזמן שיבא אחריו ושהשנה לא תהיה עם קרחות של בין הזמנים שבו הנער מתנתק מהלימוד לגמרי מכמה סיבות:
א' כמובא בחז"ל "אם תעזבני יום יומיים אעזבך" כלומר ככל שעוברים ימים ללא לימוד כך בהכפלה של ימים בזמן ובאיכות התורה מתנתקת מהאדם והמשמעות היא שהניתוק של יום אחד הוא לא יום אלא יומיים באיכות והפער של המרחק בין הלימוד לנער הוא בכפולות של שניים.
ב' כשאדם מתחיל את היום בלימוד היום שלו מקבל משמעות אחרת והסיכוי שיכנסו דברים אחרים או רעיונות אחרים הוא קלוש יותר(ישנם כמה סיפורים על נערים שבבין הזמנים פתאום החליטו שהם רוצים ללמוד בגרויות ומקצוע כי הם התחילו לחשוב על עתיד פרנסה וכו' וברור שאם הם היו מקפידים על לימוד יומי ואפילו במועט זה לא היה מגיע לדיון כלל)
ג' הדבר היחיד שיכול לחבר את הנער לישיבה גם כשהוא בבין הזמנים זהו הלימוד בישיבה אם בחזרה על החומר או הכנה לחומר של הזמן הבא.
ד' כשהנער מתנתק מהלימוד בבין הזמנים הקושי בחזרה לזמן החדש הוא גדול שבעתיים כיוון שהוא לא התרגל ללמוד בשבועות האחרונים וההתאקלמות בחזרה בזמן הבא תהיה קשה ואיטית יותר.
"היעדים"
ברור מאליו שמחויבות מצד הישיבה ללימוד בימי בין הזמנים לא יחזיק מעמד ליותר מיום או יומיים כיוון ש-א' אין מי שיאכוף את זה ו-ב' גם הנער לא ממש מרגיש תחת עול הישיבה בימי בין הזמנים ומהצד השני מחויבות מצד הבית וההורים ללימוד בין הזמנים יכול להזיק יותר מלהועיל כיוון שימי בין הזמנים זהו זמן של הנער ואם בכל דרך שהיא ננסה לקחת ממנו את הזמן הזה ולהפוך אותו לזמן שאנו שולטים בו ומנהלים אותו בשביל הילד אפילו שזה לטובתו זה לא באמת ייתן את התוצאה המבוקשת של מנוחה והתאווררות שהנער זקוק להם כל כך כדי להתחיל את הזמן הבא בכוחות מחודשים לכן מחויבות בין של הבית ובין של הישיבה לא תחזיק מעמד ואף יכולה ליצור ויכוחים ומשברים לא רצויים בין הנער לבית או לחילופין בין מסגרת הלימודים לנער.
ולכן היעד המרכזי והנכון הוא להביא את הנער ללימוד בימי בין הזמנים מתוך רצון אמתי של הנער והבנה של המטרות ללימוד זה ללא כפיה כלל שיכולה רק להזיק וכמובן עם מבצעים טיולים והרבה אהבה והערכה.
