ישנם שני אופנים בהסתכלות על בין הזמנים האופן האחד הוא שזהו זמן להפוגה ורגיעה שבין הזמן הלימוד האחרון בישיבה לזמן שיבא אחרי תקופת בין הזמנים והאופן השני הוא שזהו זמן בין הזמן של הבית הראשון לזמן השני.
ובעצם שני האפשרויות נכונות החיים של בן הישיבה עומדים על שני רגליים "הישיבה והבית" ובין הזמנים שהילד בבית הוא גם הפסקה לרוגע ומנוחה מהזמן של הלימודים אבל הוא גם זמן של הבית שזה הרגל השנייה של הנער המקום של היציבות והכח שהוא צריך לקבל כדי לחזור לישיבה עם יכולות ומסוגלות להמשיך להתקדם ולהתעלות.
ולכן אם לא נדע לשלב את שני הדברים יחד בחכמה ובתבונה וננסה להכניס את הישיבה לבית (סדרים -לימוד -קימה בזמן -עזרה בבית -וסדר יום קפדני) והנער לא יקבל את מה שהוא צריך לקבל מהבית הנער ממילא ייקח את הבית לישיבה ואת המנוחה והרוגע עם היציבות הוא ינסה להשלים בזמן שהותו בישיבה.
הזמן של בין הזמנים מטבע הדברים יוצר הרבה אתגרים ושאלות ולפעמים מתיחויות ומריבות שיכולים להיווצר כמו כל דבר בחיים שלא מתכוננים אליו כראוי ולא מבינים ויודעים מראש מהי הדרך הנכונה להתנהלות ומה נכון ומה לא נכון לעשות או לדרוש מהילד הדבר בהכרח מוביל לזה שלא רק שהנער לא קיבל את הכוחות להם הוא זקוק כדי לחזור לישיבה עם כוחות מחודשים ורעננים אלא עם מטען יותר גדול מזה שהוא נכנס אתו לבית בתחילת בין הזמנים וצורך גדול יותר לפרוק את אותו מטען (עוד לפני הצורך למנוחה ושחרור) ואת זה אין לו ברירה אלא לעשות את זה בישיבה עצמה ואז מתחילים הדברים להסתבך ולהידרדר.
בפרקים הבאים ננסה לברר על פי הכלל שצריך לאזן בין הישיבה לבית לבין הצורך של הנער לקבל את הכוחות בבית בשביל לחזור עם כוחות מחודשים כמה שאלות ולברר מהי הדרך הנכונה להתנהלות בדברים הבאים:
