בס"ד
הוא מבין שהוא מבולבל הוא לא יודה בזה בשיחה רגילה עם כל אדם כי זה לא נעים לו במיוחד (בסוף זהו סוג של כישלון שלו ו"הם" צודקים) אבל הוא לפחות מבין שהוא מבולבל. מצד אחד הוא מרגיש ש"החלומות הגדולים" ששנים הוא חולם הם במציאות לא כאלו ורודים והוא לא מלקק דבש מצד שני הוא לא יכול להתנתק ולעזוב את החלום הזה הקושי שלו להודות בטעות שלו הוא גדול מאד מצד שלישי הדרך הישנה שממנה הוא בא ושם הוא גדל נראית לו כבדה חשוכה ושחורה מידי (ולכאורה אחרי האכזבה הגדולה הוא אמור לחזור לשם) וכאן נכנס הבלבול הנורא אוי לי מיצרי ואוי לי מיוצרי במובן קצת אחר
"הבעיה": מצד אחד הוא פחות נוקשה ויחסית יותר קל לעבוד איתו שהרי יש עם מי לעבוד הוא מרגיש שהוא מבולבל והוא צריך עזרה אין לו שום דרך שאליה הוא צועד ושואף גם לא בדמיון (שהרי הוא המאכזב שלו) ומצד שני הדרך אתו היא ארוכה יותר וצריך כאן השקעה מרובה מאד.
"הדרך": קודם כל לנסות להבין ולהכיל אותו לרדת לעומק הבעיה השאלות הספיקות וכל השאר זה יתן לו:
א' עוגן יציבה והישענות על מישהו
ב' כשהוא לא לבד עם זה הקושי יורד בהרבה
ג' האחריות והמשקל הכבד לא נופל על הכתפיים הצרות שלו לבד
ובד בבד לנסות להראות לו דרך פחות לוחצת קצת שונה מהעבר שלו לא לנסות להסביר לו שהוא לא הבין ולא חי נכון את הדרך הישנה זה רק יאכזב אותו יותר זה יחמיר את הבלבול שלו שהרי אם עד עכשיו היו לו שני דרכים והוא רק מבולבל כי הוא התאכזב משניהם עכשיו שאנו אומרים לו שהוא גם לא הבין אותם אנחנו מחמירים בהכרח את הבעיה.
לכן הדרך הנכונה היא להראות לו שיש אפשרויות קצת פחות מאיימות וקצת יותר מתאימות לו אישית ולא הכל שחור ולבן והכי חשוב לתת לו את הבחירה כיוון שאם הוא לא יבחר הוא לא באמת ישתחרר מהבלבול תמיד זה יכול לצוף לו מחדש האם זה נכון כל המהלך האם לא עבדו עלי כשזה בחירה שחו כל קושי שיצוף במודע או שלא במודע הוא לקח אחריות על הבחירה שלו ועוד יותר חשוב לא לנסות להשחיר יותר את הדרך השניה כיוון שאז הוא יאבד אמון ויבין שהמטרה היא לא באמת לעזור לו ולתמוך אלא רק להרחיק אותו ולהפחיד אותו מהדרך השניה ע"י ניצול הבלבול והמצוקה שהוא נמצא בו.
בהצלחה!!