בס"ד
בדרך כלל הוא לא ידבר הרבה וודאי שלא ישתף אף אחד חוץ מאת עצמו בכל מה שעובר עליו הוא מאמין רק בעצמו ולא באף אחד אחר הוא בטוח שהבעיות הם יחודיות רק לו והוא האדם היחיד שמתמודד עם סוג כאלה של בעיות והוא האדם היחיד עלי אדמות שיכול ומסוגל לפתור כאלו בעיות ובדרך כלל יש לו גם תוכנית מסודרת לכך מה הוא צריך לעשות ואיזה דברים צריכים לקרות כדי שהבעיות שלו יפתרו.
במקרה הזה הבעיה כפולה ומשולשת:
א' יכול להיות שהבעיות שהוא בנה לעצמו בראש אינם בעיות
ב' יתכן שגם אם בעיותיו מוצדקות הפתרונות שלו אינם פתרונות נכונים
ג' הוא כל כך בטוח בבעיות ובפתרונות שלהם שאין כל כך עם מי לתקשר
אם ניגש לעניין בראש מצומצם (הרבה הורים מתנהגים כך) אנו נאמר לילד "קשה מאד לדבר איתך" "אתה כל כך חסום ואיך נדע מה הבעיות שלך" וננסה לשכנע אותו עד כמה כדאי לו לשתף אותנו במה שנראה בעניו בעיות וננסה כל הזמן לשדר לו שאין לו ממה לפחד ואנו בעדו ורוצים לעזור לו ושביחד יותר קל לפתור בעיות ורק עם הוא יספר כבר יפתרו לו חצי מהבעיות וכו' וכו'
העניין הוא שהוא לוקח אתכם גם כבעיה ומטרד שמעיק וגם לזה יש לו דרך ופתרון איך להתמודד איתכם והוא כבר רגיל אליה מה שקשור באמת אליו הוא לא יחשוף אפילו בקצת הוא ילך סחור סחור וימציא דברים בדרך כלל שיניחו את דעתכם והוא ישאל וישתף מה ניתן לעשות ואיך מגיעים לפתרון וכו' העניין הוא שהכל הסחת דעת ממה שעובר עליו באמת לדוגמא נער שנחשף למדיה מהרשת או לחומרים אסורים בחיים הוא לא יחשוף את זה לאיש צוות או להורה גם אם הוא בטוח שלא יקרה לו כלום ( אלא אם כן הוא כבר פרק כל עול) הילד המופנם לא יספר לצורך העניין גם עם חבר קרוב (במקרה שהוא לא שותף איתו לדבר העבירה) או יועץ כלשהוא אלא הוא ישמור לעצמו גם את הבעיה וגם את פתרונה אך ורק לעצמו.
לכן הדרך הטובה ביותר היא להתעלם מכל מה שאנו חושדים ולהראות לו שמצד אחד אנחנו לא חושבים שהוא נמצא במקום הזה ומצד שני אנו גם לא נבהלים אם הוא נמצא במקומות האלו כלומר: להוריד את מפלס החרדה מכל מה שקשור לדברים האסורים ואז הרווחנו שני דברים קריטיים האחד שאין באוויר כל הזמן את החשדות ואת הפחד האם הם יודעים ומה הם יודעים והדבר השני הוא שאנו באמת מוכנים לקבל הכל ולהכיל את כל מה שעובר עליו וברגע שהוא יחוש וירגיש את זה הוא יפתח לבד ויתחיל לספר לאט לאט בלי לשים לב .
אבל אז שעת המבחן האמיתית והגדולה ביותר כשזה באמת קורה איך אנו מגיבים אחרי שהצלחנו להביא אותו למצב שהוא מדבר אם נבגוד בו ולא ניישם את מה ששידרנו לו שאנו לא נבהלים מזה אלא הוא רואה את הלחץ והחרדה בעניים ואת הטלפונים וההסתודדויות מאחורי גבו הוא יחסם ויתנתק שבעתיים קוראים לזה אמון שבחינוך בגיל הנעורים הוא יותר חשוב מהרבה דברים כיוון שאם אנו נשדר אמון הוא גם יחזיר אמון לנו ולסביבה ואז כבר לא יהיו בעיות ולא פתרונות אלא הכל יהיה בשיתוף פעולה ובפתיחות שתסלול את הדרך בסיעתא דשמיא למקום טוב יותר.
בהצלחה!
