"תקשורת נכונה"
לפעמים אנו נתקלים בבעיית תקשורת חמורה ששום צד לא מבין את השני בין אם זה בין שני בני זוג או בחינוך הילדים מדברים ומדברים מנסים בכל כוחנו להסביר בכל דרך שהיא ואין סיכוי לקשב אפילו הקל ביותר של הצד השני מנסים להסביר לילד חומרה של מעשים דרישות מינימליות לדברים בסיסים שאנו מבקשים ואין עם מי לדבר גם ללא שתהייה בעיית קשב מאובחנת.
האם הבעיה היא במילים? בטון דיבור? באיך שנאמרים הדברים?
האם הבעיה היא בשומע? שאינו מסוגל להקשיב? להבין? ליישם?
האם הבעיה היא בכלל ריגשית?
ואולי יש אפשרות שלישית?!
בפרשת השבוע "ויגש אליו יהודה" שואל האור החיים הק' וזל: צריך לדעת למה הוצרך לומר "ויגש" אחר שקרוב אליו היה ומדבר עמו עד עתה וכו' עוד לא היה צריך לומר "אליו" ומובן הדבר ע"כ.
ומבאר וז"ל: על דרך אומרו כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם ולזה נתחכם יהודה להטות לב יוסף עליו לרחמים והקריב דעתו ורצונו אליו לאהבו ולחבבו כדי שתתקרב דעתו של יוסף אליו לקבל דבריו ופיוסו ע"כ.
אם כן כאשר אנו רואים שלא מקבלים מאיתנו דברי תוכחה זהו משום שהלבבות מרוחקים ואז גם אם הדברים יאמרו בטוב טעם בסובלנות ובמילים רכות ויפות עדיין לא יהיה קשב בצד השני לשמוע ולקבל. ובזה נתנה התורה במילים ויגש אליו עצה והיא להקריב דעתו ורצונו לאוהבו ולחבבו ואז תתקרב דעתו של הצד השני לקבל דבריו ופיוסו ובמקום להשקיע אנרגיות מיותרות בתקשורת עצמה כדאי להשקיע בינינו לבין עצמינו כמה דקות לפני השיחה לאוהבו ולקרבו ואז מובטח לו שיקבלו דבריו ופיוסו.
ומוסיף ומבאר שגם אם אנו לא מסכימים לדיבור ולהתנהגות של הצד השני ואפילו במקרה של שנאה לצד השני העצה הזאת תעבוד כדי שיקבל את דברינו ומוכיח ממזג נפשם של בני יעקב לשנוא עובדי עבודה זרה אשר בשר חמורים בשרם ובכל זאת התחכם יהודה לאהוב את יוסף כדי שיקבל את דבריו.
אליהו אמסלם
