מצווים אנו לברך על הרעה כשם שאנו מברכים על הטובה כלומר באותה מידה של שמחה כשהאדם שמח בדברים המשמחים אותו כך באותה המידה בדיוק חייב הוא לשמוח ולברך על הרעה ובאמת שזה דבר שקשה להבין ולהשיג האיך אפשר לשמוח ולברך על הרעה.
האם מצווים אנו לעשות משהו שהוא נגד הטבע שלנו?
האם אפשרי בכלל לשמוח על הרעה?
מה יכול לגרום לנו לשמוח בדברים הרעים שהרי תפקידם הוא להקשות והאיך נשמח בהם?
בפרשת השבוע "ואתה הקרב את אהרון אחיך וכו' שואל האור החיים הק' מה הפירוש של ואתה היה אפשר לומר הקרב אליך ועוד מהי לשון הקרבה ועוד מה הכוונה באליך אם לא אליו למשה אז למי?
ומבאר שלכל אדם יש נשמה והנשמה יש לה שורש שמקומו בגובהי מרומים ויש לה ענפים שנמשכים מהשורש לאדם וכשהאדם חס ושלום חוטא השורש לא נפגם אלא הענפים מתרחקים מאותו השורש וכדי להחזירם למקומם היינו לקרבם חזרה אל השורש למקומם הטבעי צריך האדם לתקן את מה שחטא ומשה רבינו היה לו ענף אחד מענפי נשמתו שנתרחק משורשו בגלל ההפצרות שהיה צריך הקב"ה להפציר בו שילך בשליחותו לגאול את עם ישראל וכשצווה אותו ה' להקריב את אהרון אחיו אליו זהו היה התיקון של החטא שהרי באופן טבעי קשה הדבר למשה שאהרון הוא הכהן וע"י שנתגבר משה על טבעו והקריב את אהרון אליו לכהונה היה התיקון של הענף מענפי נשמתו וזהו שאמרה התורה הקרב אליך כלומר ע"י אהרון תקריב אליך את הענף שנתרחק ממך בגלל ההפצרות שהיה צריך להפציר בו.
וז"ל: ואתה הקרב אליך פירוש הקרב לעצמך פרוש לבחינתך שרחוקה באמצעות החטא ההוא ונתכוון ה' להודיעו כי זהו תיקונו וכו' ומזה אני משכיל על דבר שאמרו ז"ל חייב אדם לברך על הטובה כשם שמברך על הרעה וכו' והיה הדבר קצת בעיני רחוק ועל פי הדברים האמורים בענין הנה היסורין הם מקריבים ענפי הנשמה שהיו רחוקים משורשם שאין לך רע ומר כעוזבו את ה' אלוהיו ובאמצעות היסורין יתקרב הרחוק ועל זה ישמח לב המשכיל וכו'
הנה רואים אנו שאין אנו מצווים לעשות משהו נגד הטבע ולומר תודה סתם על הרעה שבאופן כזה תהיה זו תודה מהשפה ולחוץ והרי אין תועלת ותכלית בזה אלא שיש סיבה לשמוח ולברך על היסורים וכדברי האור החיים הק'
