אומרים שהדור שלנו קשה ומסובך יותר מכל הדורות הקודמים מצד אחד הצרות האסונות והקשיים ומהצד השני הניסיונות הקשים ברוחניות שלא היו בדורות הקודמים סביר להניח שבכל הדורות אמרו כך שהרי הדורות מתמעטים והולכים ואין לך יום שאין קללתו מרובה משל חברו אבל עדיין התחושה היא שאם עד עכשיו הירידה הייתה בשלבים ומדרגות הרי שעכשיו באמת נראה שלא רק שהירידה תלולה וחדה היא אלא שאין כבר יותר לאיפה לרדת.
והשאלה היא למה זה כך? לכאורה ההיפך היה צריך להיות הדורות הקודמים שהיו חזקים יותר עם כח רוחני גדול יותר הם אלו שיכלו לשאת על עצמם את תחלואי הדור האחרון?
בפרשת השבוע "ולהעלותו מן הארץ" שואל האור החיים הק' למה היה צריך להמתין 12 חודשים מתחילת המכות על המצרים עד היציאה היה אפשר לזרז את הכל לכמה ימים? ועוד למה כשיצאו היו צריכים למהר כל כך שאם היו מתעכבים רגע אחד לא היו יוצאים לעולם?
ומבאר: שישנם חמישים שערי בינה וכנגדם חמישים שערי טומאה ואין אפשרות להשיג ולקנות חלק בקדושה אם האדם לא התנסה בחלק הטומאה שכנגדו וז"ל: וטעם שלא השיג שער הנ' לצד שאין המושג אלא בהשתדלות המשיג ע"כ ולכן יכלו לצאת רק בזמן מדויק מאוד שאם היו יוצאים לפני לא היו משיגים את השער המ"ט ואם היו מתעכבים עוד קצת כבר היו נכנסים לשער החמישים בטומאה ומשם אין אפשרות כבר לצאת.
ומבאר עוד שהטעם שלא יכלו להשיג במצרים את שער הנ' ואנו כן יכולים הוא בגלל שהם היו עדיין לפני קבלת התורה ואנו באמצעות התורה יכולים להשיג את שער החמישים ולהסתכן בשער הנ' שכנגדו הוא שער הטומאה וז"ל ובפרט בגלות האחרון אנו משיגים הדבר.
הרי שהדורות הקודמים הגם שהיו בוודאי בעלי מדרגה גבוהה יותר לא יכלו הם להשיג את שער הנ' מפני שעדיין לא הגיע השיא של שער הנ' שבטומאה שע"י זה אפשרי יהיה להשיג את שער הנ' שבקדושה שהרי אין המושג אלא בהשתדלות המשיג וזוהי הגאולה השלמה.
ומצד אחד האחריות גדולה היא עד מאוד שהרי כל עבודת הדורות הקודמים מונח על כתפינו מהצד השני אנו מסוגלים למה שלא יכלו לעשות אף דור קודם שמתנסים אנו בשער הנ'
