אחת ממידותיו ית' היא מידת ארך אפים דהיינו שאפילו שהאדם חטא ועבר על רצונו ית' מאריך הוא את אפו עד שובו אליו וכמו שאמרו רבותינו שאין הכוונה ח"ו שהקב"ה מוותר על החטא ומעביר אותו כאילו לא היה שהאומר כך יוותרו מעוהי הכוונה יחתכו מעיו ל"ע אלא שמתחילה מידת הדין דורשת להעניש את האדם מיד על שעבר על רצון קונו אלא שלבסוף צירף הוא ית' את מידת הרחמים שאם יעשה תשובה הנה הוא ניקה מעוון ושב ורפה לו (על עצם העוון- שישנם מקרים שבה צריך גם כפרה על רושם החטא) והנה מידת הרחמים בצורת הארך אפיים היא להעביר את החטא מלפניו ית' שאינו כביכול נוכח מולו ומאריך הוא את אפו היינו החרון אף במידת הרחמים להמתין מתי יעשה האדם תשובה על חטאו ויישוב אל ה' וירחמהו.
והנה רואים אנו שישנם מצבים שכביכול אין בהם אריכות אפיים כלל ונפרעים מהאדם ל"ע מיד וא"כ היכן היא מידת ארך אפיים?
האם יתכן מקרה שבו אין ארך אפיים כלל?
בפרשת השבוע "והאנשים אשר שלח משה" שואל האור החיים הק' שהרי כל הכתוב מיותר שכבר השמיענו לעיל שהאנשים האלו שלח אותם משה.
ומבאר שהרי ישאל השואל למה נפרע ה' מן המרגלים מיד שהרגם במיתה משונה ולא האריך אפו שהרי מידתו להאריך אפו גם לרשעים. ועל זה בא הכתוב להודיענו שישנם כמה דברים שבהם אין אריכות אפיים כלל והקב"ה נפרע מיד מהאדם ל"ע והם חמישה דברים:
א' שאדם גדל ושוב ימרוד בקונו לא יאבה ה' סלוח לו כמו שיעשה ה' לאיש הבינוני.
ב' אדם שחברתו נאה וחסודה והוא מתעוות והולך בדרך לא טוב.
ג' כשיהיה לאדם הרגש גדול שמעירו לבל יחטא והוא אינו מתייחס להערה זו.
ד' אם חטא והחטיא את הרבים.
ה' אם יהיה חטא גדול ורחוק מטבע הרגיל.(כמו למרגלים שאמרו ההפך גמור ממה שהיה)
והנה במרגלים היו את כל החמישה דברים אלו ולכן ה' לא האריך אפו להם ונענשו מיד א"כ רואים אנו שישנם מקרים שבהם אין אריכות אפיים כלל ה"י
