מהי ומה כחה של המחשבה מהי לעומת השכל החזק והגבוה יותר ושניהם יחד גם כן לעומת הרצון שבכוחו להפוך גם את שניהם על פניהם.
ביום ממוצע עוברים לאדם בראש כ-70 אלף מחשבות. מחשבות אלו הם שיוצרים ומפעילים את האדם בכל מה שפועל ועושה במשך היום.
וישנו את השכל (שנקרא גם דעת) שהוא גבוה יותר מעל המחשבה ואחראי הוא על שני דברים מרכזיים האחד הוא סינון המחשבות לרצויות ולאלו שאינן. והשני הוא דירוג המחשבות לפי מידת חשיבותם וקירבתם אליו מה חשוב יותר ומה פחות.
הרצון הוא כח נפרד שמונע באדם באחד משני אפשרויות האחד כח חיצוני כראיה בדבר מסוים ועל ידי שהאדם מביט בדבר הרי הוא חושק ורוצה את אותו הדבר והשני הוא כח פנימי שנובע מזיכרון בדברים מסוימים שמוליד רצון לאותן הדברים (ושני הכוחות מתלבשים במידות שמושרשות אצל האדם מקדמא דנא כמו הקנאה והתאווה).
וישנו כח נוסף באדם שרוב האנשים לא שמים את ליבם אליו והוא כח התמדת המחשבה בדבר אחד מסוים כלומר כשהאדם נתפס באחת מ-70 אלף המחשבות ומתמיד בה יש בכוחה ליצור מציאות של רצון חדש.
וככל שמאריך ונדבק באותה המחשבה או אפילו נלחם בה כך היא מתגברת ויוצרת רצון גדול וחזק יותר שיוצר מחשבה שיוצרת רצון וחוזר חלילה.
האם אפשרי להילחם בתופעה זו?
האם כשאנו נלחמים במחשבה היא לא עושה דווקא?
האם אפשרי לצאת ממעגל המלחמה במחשבות?
בפרשת השבוע "כי יסיתך אחיך בן אמך או בנך או בתך וכו' לא תאבה לו ולא תשמע אליו"
מבאר האור החיים הק' וז"ל: כי יסיתך אחיך בפרשה זו רמז ה' הערה גדולה באפני ההסתה הבאה לאדם מעצמו להטותו מדרך הטוב והישר וכו'
"לא תאבה לו" מבאר וז"ל: פרוש על דרך אומרו בני אם יפתוך חטאים אל תאבה פרוש לא תכנס עמו בטענות אלא שלילת הרצון בלא טענה ועיין מה שפירשתי בפסוק ולא אבה וישלול שמע (מלשון שמיעה) דבריו עוד בזה והטעם שאם יכנס עמו בטענות התמדת החושב תוליד תכונת הרע באדם ע"כ.
הנה מבואר בדבריו הק' הכח המוליד רצון לא טוב ע"י התמדת המחשבה בדבר וכמה שיתמיד בדבר ואפילו בטענות שהם כנגד הדבר עצמו עצם התמדת המחשבה תוליד רצון ותכונת רע באדם.
והנה לפתרון העניין כבר כתב האור החיים הק' בפרשת אחרי מות (ויובאו דבריו בהמשך…) שעל זה נתחכם חכם החכמים שלמה המלך עליו השלום משמע שבעיה זו לא קלה כל כך שהרי חכם החכמים יצר לזה תחכום מיוחד.
אם כן הנה לנו הפתרון במעגל המחשבות השליליות ששני מרכיבים הרסניים יש במעגל האחד שעונים למחשבה בטענה אחרת (ניצחת ככל שתהיה) הנה כבר בזה יש לה מקום וקיום המרכיב השני הוא אחרי שענה לה בטענה אחרת הנה הולידה בו כח רצון לתכונת רע והרצון הזה כבר לא מכוחה של מחשבתו הראשונה והנה שוב יוצר הרצון מחשבה לדבר עצמו ושוב יענה הוא בטענה ניצחת וחוזר חלילה ובין לבין האדם מגביר בעצמו את הרצון לדבר שבכוחו כאמור להפוך את כולם על פניהם ויגרום לאדם לעשות מה שאין רצונו עשות כדברי האור החיים הק' בפרשת ואתחנן.
ואם כן אין עצה ותבונה אלא כדבריו הק' לשלול המחשבה הלא רצויה ללא כל טענה ניצחת אחרת טובה ככל שתהיה.
והנה עוד דבריו הק' של האור החיים בפרשת אחרי מות פרק כ"ג פסוק י"ח על הפסוק כמעשה ארץ מצריים בענין מצוות פרישת העריות וז"ל: ולזה נתחכם חכם החכמים עליו השלום ואמר בני אם יפתוך חטאים פרוש בחינת החטא אל תאבה פרוש לא תכנס עם פתוייך בטוען ונטען כי אריכות הרגשת החושב אפילו לבחינת השולל תפעיל הגברת החפץ ותהפך הרצון אליה ע"כ
