ישנם מצבים בהם אנו נתקלים מידי פעם (ובפרט בזמן האחרון)ואין לנו הסבר ולו הקטן ביותר בכדי ליישב את דעתנו. במה דברים אמורים? לפעמים רואים אנו אנשים ששונאים שנאה עזה עד מוות כל בן אנוש אשר יש לו קשר כלשהו ליהדות ובפרט אם מדובר בתלמידי חכמים ולומדי תורה שאז נראה ששנאתם מגיעה היא עד שאול תחתית ואנו מתמיהים ומשתוממים לשנאה זו מה היא עושה? הרי ברוב המקרים השונאים אפילו אינם מכירים לא מרחוק ולא מקרוב את הנשוא שנאה רק דבר אחד ברור הוא מאוד כשאנו עומדים מולם התחושה היא שהשנאה אינה עוברת דרך הראש כלל אלא מגיעה היא מעמקי נפשם שנאה עזה ומרושעת לכל דבר שבקדושה.
האם יתכן שאין להם באמת סיבה?
האם או צריכים לדונם לכף זכות?
האם יש להם תקומה?
בפרשת השבוע "ויאמר אל ה' אל תפן אל מנחתם וכו' " מבאר האור החיים הק' שכוונת משה רבינו ע"ה היא על דתן ואבירם ומבקש הוא מה' שלא יפן אל מנחתם כלומר שהרי אין לך אדם שאין בידו מצוות ומעשים טובים ואפילו במעט וידוע שאין הקב"ה מקפח שכר כל בריה ובריה ואפילו של רשעים לזה בא משה להוציא מידם את המעט טובה שיש בידם ומבקש מה' שלא יפן למנחה הזאת ויאבד אותם לגמרי.
ושואל האור החיים הק' והאיך יקפח הקב"ה שכרם של רשעים אלו ויבטל מדתו לעוות משפטם ולא ישלם להם על המעט שעשו במצוות ומעשים טובים שיש בידם?
ומבאר דבר נורא שכביכול אין הקב"ה יכול לעשות זה ולבטל מידתו אבל הצדיק יש בכוחו לקחת מהרשע את מקצת הטוב שיש בו ולבטל לו את הזכויות שצבר במעט מצותיו וע"ז נאמר בפסוק "צדיק מושל יראת אלהים" והיינו שהוא המושל ביראת ה' ויכול לעשות בה כחפצו.
ומוסיף האור החיים הק' וז"ל: מעתה אין סיבה לשנאתם וחשדם בשום אופן ואין זה לצד היותם חלק רע גמור וטבע הרע לשנא הטוב שנאה עזה טבעית בלא סיבה מעתה כל כיוצא בזה מצוה לעוקרו ולהפקיע זכותו לבל יפן ה' מנחתם כי באבד רשעים רנה וסובר אני כי האנשים הרשעים האלה אינם בכלל עדת קרח שנאמר עליהם "מוריד שאול ויעל "שאלו אבדה תקוותם שכלן ענף הקליפה כן יאבדו כל אויבי ה' ע"כ
