כלומר כשהעין רואה מיד הלב חומד כך הם סדר הדברים שאין ללב חמדה מצד עצמו לולי העיניים.
התורה אומרת "ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עינכם אשר אתם זונים אחריהם" ונשאלת השאלה מיהם אלו שאתם זונים אחריהם האם מדובר גם על הלב וגם על העיניים או הכוונה באחריהם זה רק על שני העיניים?
ובעצם השאלה האם אפשרי בכלל אחרי שהעיניים זנו לא לתור אחרי חמדת הלב?
האם אפשרי בכח המחשבה להיכנס בין הראיה לחמדת הלב ושם לא לזנות בלב?
בפרשת השבוע "ויפתח יוסף את כל אשר בהם" שואל האור החיים הק' הרי מדובר על תחילת שני הרעב ולמה צריך יוסף לפתוח את הכל שיפתח מחסן אחד או שניים למה שצריך לשעתו לאיזה עניין יש לפתוח את כל מה שיש?
ומתרץ וז"ל: כדי שיראו אנשי העיר כל הריבוי לא ירעבו כי הרעב יכנס בלב האדם כשיראה שיש מחסור ע"כ.
כלומר הגם שידעו שיוסף שמר אוכל בכל שני השבע מספיק די והותר לכל שני הרעב ולא רק להם אלא לכל העולם כולו הידיעה הזאת אין בכוחה להרגיע את תחושת הרעב הפחד והבהלה משני הרעב.
הדבר היחיד שיכול להרגיע אותם זו "הראיה" שיראו בעיניהם את כל האוצרות שיש ולא יכנס בליבם המחסור מכאן שאין אפשרות בידיעה לעזור אחרי ראיית העניים שהביאה את חמדת הלב.
וממשיך וז"ל וכשיראו כל אוצרות הנפתחות יתקרר חום הרעב שבליבם הבוער ע"כ
א'כ ברור ששום מחשבה או ידיעה לא יכולים לגבור על חמדת הלב שמוזנת מראיית העיניים.
ועיין עוד אור החיים פרשת אחרי מות "כמעשה ארץ מצריים" במעשה דרב עמרם חסידא שאפילו שהיה חסיד מכל מקום אינו היה מושלל מכח הראיה בשבויות שהיו בעלית הגג ע"'ש
