הגמרא במסכת מכות (כד') וז"ל: בא חבקוק והעמידן על אחת "וצדיק באמונתו יחיה" כלומר שעיקר היהדות והמצוות עומדים על דבר אחד והוא מצוות האמונה וצריך להבין למה מצווה זו אינה כשאר המצוות ומה מעלה יש בה כל כך שעליה חבקוק אמר להם (על פי פירוש רשי' ז"ל) שמכיוון שנתמעטו הדורות ואין הם יכולים לקיים הכל שיתפסו הם במצווה הזאת החשובה מכולם כדי שיזכו לחיי עולם הבא. ועוד יש להבין האיך מקיימים את מצוות האמונה שהרי היא דבר שבלב ומה יעשה הוא בליבו כדי לקיימה?
ועוד איך ידע האדם האם אדם מאמין הוא?
והאם אפשר למדוד את מידת האמונה שבו?
בפרשת השבוע זאת חקת התורה מבאר האור החיים הק' בדרך רמז את המשמעות וצירוף המילים חוקת התורה וז"ל: חקת התורה שאם יקיימו מצוה זו הגם היותה חקה בלא טעם מעלה עליהם הכתוב כאילו קיימו התורה אשר צוה ה' לאמר כי קיום המצוה בלא טעם יגיד הצדקת האמונה והסכמת הנפש לקיים כל מצוות הבורא וזה לך האות ואולי כי לטעם זה רצה ה' שתתמסר להם המצווה בדרך חוקה עכ"ל.
הנה לנו עפ"י האור החיים הק' ביאור נפלא מה המיוחדות והמעלה שבמצוות האמונה שהנה בקיומה מעלה הכתוב עליו כאילו קיים את כל התורה כולה ולכן חבקוק כשראה שאין הם יכולים לעמוד בקיום כל התורה כולה העמיד אותם דווקא על מצווה זו כדי שיזכו בה כאילו קיימו את כל התורה כולה.
והטעם הוא כדברי האור החיים הק' שכל המצות שהאדם מכיר ויודע טעמם ובפרט במצוות שאינם נוגדות את שכלו של האדם ואינם מנוגדות לטבעו כמו במצוות לא תעשה כגניבה וגזלה ובמצוות עשה כשמירת השבת וכמצוות השמיטה שהאדם יכול למצוא בהם טעם ורווח גם לפי תכונות נפשו ונטיות ליבו הטבעית.
ולכן הגם שיעשה האדם מצוות אלו ואין ערך לשכר מצווה בהאי עלמא מכל מקום אינם יכולים ללמד על הצדקת האמונה והסכמת הנפש לקיים את מצוות הבורא ורק מצווה שהיא חוקה בלא טעם כשיקיים אותה האדם הנה יודע הוא כי אדם מאמין הוא ונפשו מסכימה עשות רצון בוראו ולכך יזכה הוא שיעלה עליו הכתוב כאילו קיים את כל התורה כולה וכמה שיוסיף במצוות שאין הוא מבין טעמם ובפרט כששכלו חריף ואין מטבעו לעשות דברים בלא טעם ובלא סיבה ובכל זאת מקיימם מציווי הבורא עליו ידע הוא שאמונתו הולכת ומתחזקת.
