פירוש המלבים וז"ל: ר"ל שהגם שע"י חכמה ובינה אנושית ימצא ג"כ חן ושכל וכו' אולם ע"י התורה וחכמה אלהית ימצאו חן גם בעיני אלהים, וגם ימצאו שכל טוב וכו'
ונשאלת השאלה!
האם יש חן ושכל טוב גם ללא התורה? האם יש מקום וחשיבות למה שהאדם חושב ושוקל בדעתו גם ללא התורה?
האם נדרש מהאדם לבטל את שכלו לגמרי מפני התורה ולא לחשוב כלל ורק לקבל את הדברים בשכלו כמות שהם?
בפרשת השבוע בקנית שדה עפרון "גר ותושב אנכי עמכם"
שואל האור החיים הק' איזו טענה טען א"א לבני חת שהוא גר ותושב במה זה יועיל כדי שיתנו לו את מערת שדה המכפלה?
ומבאר וז"ל: ויש לך לדעת כי כל תורתנו הק' היא שכלית ובפרט בענייני ההנהגה הארצית וכמו שאנו מתנהגים בגר היושב עימנו כמו כן יתחייב שכליות יושבי הארץ וכו'
וזו הייתה טענתו של אברהם אבינו שהתורה שכלית היא ואם כן גם אומות העולם יתחייבו למחויבות השכלית לתת מתנת חינם לגר ותושב את שדה המכפלה.
מבואר שאדרבא כל תורתנו היא שכלית וכשילמד ויעמיק ממילא היא תתיישב בדעתו וגם שכלו יסכים לדיני התורה וא"כ אנו מצווים דווקא להגביר את השכל האנושי וכשדעת תורה תתיישב בשכלו (כי הרי התורה שכלית היא כדברי האור החיים הק' ) אז ימצא חן ושכל טוב לא רק בעיני אדם אלא גם בעיני אלוקים.
וכשיתיישב בשכלו ויסכים לדיני התורה אזי לא יעשה את דברי התורה מלומדה וכמי שכפאו שד ובוודאי יהיה הוא שליו ובטוח יותר במה שעושה!
