ישנם כמה יסודות מרכזיים שקיים בהם קצת חסרון ידיעה או שלפעמים אנו נחסמים מלשמוע ולהבין משני סיבות או בגלל שזה נראה לנו משהו גדול ולמעלה מתפיסתנו או שזה מרגיש לנו אחריות גדולה יותר ממה שאנו מסוגלים לשאת (מה שבעצם אשליה כיוון שככל שהאדם ישא באחריות גדולה יותר כך תגדל הערכתו העצמית ובטחונו ביכולתו ובכוחותיו) במה דברים אמורים?
כשהאדם ל"ע עובר על דברי התורה האם הזיק הוא לעצמו בלבד?
האם יכול להיות שכביכול פגע הוא בקב"ה?
האם העולם סביבו קשור לעבירה הזו באיזו שהיא דרך?
בפרשת השבוע "נפש כי תחטא ומעלה מעל בה' וכיחש בעמיתו" שואל האור החיים הק' למה אמרה התורה כי תחטא אפשר היה לומר נפש כי מעלה מעל? ועוד למה בכל החטאות לא נאמר ומעלה מעל? ועוד מספיק לומר וכיחש למה נאמר בעמיתו?
ומבאר שבכח הקדושה יש מערכת שמורכבת משלושה חיבורים הא' כל אדם ואדם בחיבור שלו לקדושה הב' החיבור של הקב"ה לכל אדם ואדם הג' החיבור של הקב"ה לכלל ישראל.
וישנה מערכת נוספת שהיא כח הרע והמשחית שתפקידו להילחם ולקחת כח ממקור הקדושה שזהו מקור חיותו שהרי ידוע שכל עצמותו של הרע הוא אך ורק דמיון ואין לו כח לעמוד בפני עצמו ורק אם יש לו קצת מכח הקדושה הוא יכול להתקיים וכמו שפירש האור החיים הק' בכמה מקומות על התנא שנתן עיניו על צדוקי אחד ונעשה גל עצמות פירוש ע"י שנתן בו עיניו משך ממנו את כח המעמיד שלו שזה כח הקדושה וממילא נעשה הוא לבד גל עצמות כיוון שאין לו כבר את כח המעמיד.
וא"כ כשהאדם חוטא הנה הוא מרחיק את עצמו מהחיבור שלו לקב"ה ובכך מזיק הוא לנפשו ובחלק אחר של המערכת הוא לוקח את הכח שהיה אצלו בחיבור לקב"ה ומעביר אותו לחלק הרע הוא כח המשחית וע"י כך נותן כח לדברים הרעים בעולם שמקורם מכח הרע להמשיך ולהתקיים ובחלק השלישי הוא פוגע בכללות עם ישראל כיוון שנחסר לכולם מהחיבור לקב"ה ולכולם יש פחות כח קדושה וחיבור לשורש.
ובכך מבאר האור החיים הק' את הפסוק לשלושה דברים רעים הגורמת הנפש המרשעת כלשונו הק' נפש כי תחטא היא עצמה נחסרת מאורה ומעלתה כלומר הנפש תחטא לשון חסרון בנפש ע"י החטא ומעלה מעל בה' כלומר לקח החוטא כביכול מכוחו יתברך ומעל בו ע"י החטא שעכשיו הכח הזה נמצא אצל החלק הרע הוא המשחית וזהו המעל והחלק השלישי וכיחש בעמיתו שזהו על כלל ישראל שנעשו כחושים בגללו.
