בעולם המערבי בימינו ההתנהלות הכלכלית של רוב האנשים היא בעייתית בלשון המעטה אנשים היום מוציאים כסף בכל חודש יותר ממה שהם מכניסים כלומר יכול להות שיהיה לאדם נכסים לרוב והוא עושה עסקאות מוצלחות מאוד אבל חלק מתפקידן של עסקאות אלו הוא לכסות על הפער שנוצר בכל חודש מהתנהלות כלכלית שבסיסה הוא ללא חשבון ודעת והשאלה הרי כולנו חכמים נבונים ויודעים חשבון מהו ובפרט בענייני ממון שהאדם קרוב אליו ביותר אם כן מה קורה לנו?
האם כשזה מגיע לכסף אנו מאבדים את הראש?
האם יכול להיות שבאופן קבוע אנו טועים בחשבון פשוט?
בפרשת השבוע "ויבאו כל איש אשר נשאו ליבו וכל אשר נדבה רוחו וכו' שואל האור החיים הק' מהו ההבדל בין אדם שנשאו ליבו לאדם שנדבה רוחו? ועוד למה למי שנשאו ליבו קוראים איש שזו לשון חשיבות ולמי שנדבה רוחו לא?
ומבאר וז"ל: דע כי יש שתי הדרגות במתנדבים האחד הוא המתנדב ברצון נפשו כפי יכולתו וערך ממונו ולזה יקרא נדבה רוחו לשלול שאינו עושה הדבר כמו צער בנפשו והשני הוא המתנדב יותר מיכולתו מגודל טוביות לבו ולזה יקרא נשאו ליבו פירוש שהלב מנשאהו ומעריכו בערך עשיר יותר ממה שהוא לתת דבר יקר ע"כ הנה מבאר לנו האור החיים הק' שהדרגה היותר מעולה בנדבה היא שאדם נותן יותר מיכולתו בגלל טוב ליבו ולכן קוראים לו איש שהוא לשון חשיבות משא"כ מי שנותן כפי מה שהוא מעריך את יכולתו כלומר הוא האדם המחושב שעושה את החשבון נכון ונותן לפי יכולתו הוא בדרגה הפחותה יותר. למדנו מכאן שיש שני סוגים של התנהלות יש את האדם המחושבן שנותן לפי ערך ממנו כפי שהוא מבין ויש את האדם שמרוב טוב ליבו הוא טועה בקביעות בערך של הממון והנכסים שלו ומעריך אותם יותר ממה שהם שווים באמת כדי שיוכל להוציא הוצאה גדולה יותר ולכן הוא נקרא "נשאו ליבו" מלשון מרים את הערך הממוני שלו בעיניו יותר מהערך האמיתי וכלשון האור החיים הק' "מנשאהו ומעריכו בערך עשיר יותר ממה שהוא"
וכל זה טוב ומעולה בדבר מצווה אבל אם ליבו של האדם נמצא במקום אחר שאינו דבר מצווה הנה לנו הטעות בחשבון אין זה כי אם ליבו מטעה אותו שוב ושוב ומעריך לו את ממנו יותר ממה שהוא באמת מכח הרצון שלו לדבר. וכך גם דרך התיקון כדי שאדם יעריך את ממנו לפי ערכו האמיתי.
