האהבה היא מושג מהמושגים שאנו מרגישים ואיננו מבינים מהותו ודרכינו אליו שהיא כמילת קסם שמבטאת רגש עמוק שהינו תוצר של פעולות שקדמו לו והנה מתעוררת היא בלבבו של האדם ללא פעולה כלשהיא המפעילתו ואין להשיגה על ידי הכרח ואם יתן איש את כל הון ביתו ויפעיל את כל מעשיו ורצונו בכח אין הוא יוציא לפועל אפילו כהוא זה מרגש האהבה שהיא נעלמה ואינה מושגת מהמושכל שבשכל.
א"כ ציוונו הבורא "ואהבת את ה' אלוקיך בכל לבבך" האיך נשיג האהבה הזו?
האיך ציוונו הבורא במה שאין בידינו עשות?
ומי הוא שיאמר אוהב אני ואין פיו וליבו שווים?
בפרשת השבוע "והיו הדברים האלה על לבבך" מבאר האור החיים הק' וז"ל: עוד ירצה ללמד בני ישראל שיתקבלו הדברים אצלם לאהוב ה' כי האהבה אינה מעשה שיכריח האדם רצונו לעשות מצוות המלך אלא הוא דבר שתלוי בלב וכל שהלב לא ירגיש דבר שיפעול בו החשק אינו אוהב הגם שיכריחנו בכל מין הכרח לזה באה העצה מאל יועץ ואמר והיו הדברים האלה וגו' על לבבך פירוש כשיתמיד שימת הדברים על ליבו יולד בלבו חשק תאוה הרוחניות וירוץ ליבו לאהבת ה' בכל אשר צוהו ע"כ.
הנה לנו העצה היעוצה מאל יועץ אשר ציוונו ולימדנו קיום מצווה זו על ידי שנתמיד שימת הדברים על לבבינו והם ענייני המצוות ושכרם ועונש הפסדם ומזה תולד האהבה בליבינו לעובדו כל הימים.
ומוסיף בלשון קדשו הטהורה וז"ל: ודבר זה אנחנו יתמי דיתמי אנו מרגישים כי רבה תאוה בליבנו וחשק אלהי עולם מכל הון עולם וכבוד מלכות וכל ערב נרגש למבזה ונמס בערך חלק המועט המשג מהרגש הוית הדברים על לבנו אשרינו מה טוב חלקנו וכבר העירותי בדברים אלו בכמה מקומות ע"כ
ועוד לשון האור החיים בהמשך הפרשה וז"ל: וחייב הכתוב שתהיה הרגשת הלב באהבתו יתברך בגדר הגדול שאין למעלה ממנו ודבר זה הוא דבר שהטועמו ידע מהותו וערבה לו טעימתו אין שיעור לה ע"כ
