פעמים נמצאים אנו במציאויות מורכבות בחיינו בקשר בין אנשים קרובים כמו בעל ואשה אב ובנו ובין חברים קרובים וישנה ההרגשה שהגענו למבוי סתום ואין תקשורת בכלל ואף צד לא מבין מה השני רוצה. זהו מצב שקשה מאוד להכיל אותו כיוון שאם אתה מרגיש שהשני לא מבין בכלל על מה אתה מדבר אז בוודאי שגם אין דרך איך לשכנע את הצד השני שאתה צודק ההרגשה היא שאין עם מי לדבר והשני אטם אוזנו מלשמוע. והשאלה היא האם אני הוא זה שדוחה אנשים סביבי?
האם אני לא יודע להסביר את עצמי?
האם מה שאני יאמר ואיך שאני יאמר לא יתקבל לעולם?
בפרשת השבוע "אלא הדברים אשר דיבר משה אל כל ישראל בעבר הירדן וכו' שואל האור החיים הק' משה רבינו בספר דברים מוכיח את עם ישראל על כל מה שקרה במדבר בערבה במרגלים מול בית פעור על מעשה העגל ועוד מדוע נתעכב משה להוכיחם עד שהגיעו לעבר הירדן למה לא הוכיחם בשעת מעשה או בדרך?
ומבאר וז"ל: בעבר הירדן נתעכב מלהוכיחם עד שהיו בעבר הירדן שראו שהגיעו למחוז חפצם שאז יקבלו מוסר ולא מקודם שהיו מרוחקי התקוה ונפשם קצרה ולא יטו אזנם להשכיל בתוכחותיו ואומרו במדבר בערבה וגו' רבותינו ז"ל דרשו שהוכיחם על מה שעשו במדבר וגו' ע"כ.
והנה מבאר האור החיים הק' שכשאדם בא להוכיח את חברו אם כל התעסקותו היא בעצמו בלבד וכל מה שמנסה לברר הוא האם הוא לא טוב ולמה לא מקשיבים לדבריו ואיפה הבעיה האמיתית אצלו? עדיין הוא לא הגיע לתחילת תקשורת נכונה בינו ובין חברו כיוון שאם כל מחשבתו אינה נתונה אלא לעצמו אין זה כי אם תקשורת עם עצמו שאין בה תועלת כלל והצד השני בוודאי מזהה זאת ולכן אוטם אזנו מלשמוע.
וא"כ התנאי הבסיסי ביותר הוא להבין שאם אתה מתווכח או מעיר למישהו משמע שיש מישהו וא"כ חובה עלך לבדוק את מצבו והאם בשעה שאתה מעיר או מוכיח יש עם מי לדבר אולי הוא כרגע במצב שהוא מרוחק תקווה או נפשו קצרה כבר מלהספיק דבר כלשהו או להגיע למקום כלשהו אולי מלחיץ אותו משהו מסוים כרגע אולי כרגע הוא לא רגוע ולא במצב לשמוע בכלל ואם הוא באחד ממצבים אלו בוודאי שאין סיכוי שיקשיב בכלל מה שיש לך לומר ובוודאי שלא לקבל את הדברים.
