בכל התרי"ג מצוות ישנם מצוות שערכם גבוה יותר משאר המצוות וכמו כן ישנם עבירות שההפסד בהם גדול יותר מהאחרות אבל ישנה מצווה אחת מיוחדת ושונה מכל התרי"ג מצוות מהצד האחד בכוחה לגרום להפסד של כל המצוות כולם ומן הצד השני מעלתה גדולה יותר מכל המצוות כולם והיא מצוות פרישת העריות שכידוע הדור שלנו התנסה בו יותר מכל דבר אחר שאפילו כשהיינו במצריים שהיא ערוות הארץ והמקום הטמא ביותר שהיה על פני כדור הארץ בכל הזמנים והגיעו שם למ"ט שערי טומאה בכל זאת גדרו עצמם עם ישראל מן העריות שללא זה לא היו זוכים לגאולה ולקבלת התורה ואם כן צריכים אנו להשקיע במיוחד האיך לשמור על מצווה זו ולהישמר בכל דרך האיך להינצל מן הפסדה.
האור החיים בפרשת השבוע מביא דברים אלו שמן הצד האחד יודעים אנו שיש רמ"ח ושס"ה אברים וגידים וכנגדם ומצוות לא תעשה ועשה וכל מצווה או עבירה הם כנגד איבר או גיד משא"כ חטא העריות שמטמא הוא את כל הגוף עד שאין האדם יכול לעשות איזה שהוא מצווה מרוב טומאה והגם שיעשה מצווה אין חפץ לקב"ה במצווה זו כמאמר דוד המלך ע"ה בתהילים ולרשע אמר אלוהים מה לך לספר חוקי.
ומהצד השני אומר האור החיים בפרשת השבוע גם כן שזו המעלה של השומר בריתו שאין למעלה ממנה.
והשאלה הגדולה היא האיך ניצלים מעבירה זו והרי ישנם אשר ניסו ומנסים תמיד ואינם מצליחים כל כך?
האם מותר לנו להתייאש ח"ו?
האם אפשרי בדור שלנו להינצל ולהיות קדושים כמאמר הפסוק קדושים תהיו כי קדוש אני?
האם בגלל שהניסיונות כל כך גדולים מספיק שנניצל רק מעבירה ממש?
בפרשת השבוע מסביר האור החיים הק' את המנגנון של נפש האדם בתאוות העריות ומציע פתרון ודרך מהתורה הק' האיך לשמור בהצלחה את המצווה הזאת שכאמור אין למעלה ממנה.
בפסוק דבר אל בני ישראל וכו' כמעשה ארץ מצריים אשר ישבתם בה לא תעשו וכמעשה ארץ כנען אשר אני מביא אתכם שם לא תעשו שואל האור החיים הק' לכאורה הדבר תמוה האיך התורה לא מסבירה לנו איזה מעשה לא לעשות מה היה במצריים ומה יש בארץ כנען שאותו לא לעשות?
ומבאר מסמיכות הפרשיות שהתורה מצווה מיד על פרישת העריות וזהו מעשה ארץ מצריים וארץ כנען. ומבאר עוד וז"ל :
הנה ידוע הוא כי כל מצוות אשר צוה ה' לעם קדשו הם מצוות שיכול האדם לעמוד בהם ויטה עצמו אל הרצון לעשותם זולת מצוות פרישת העריות הוא דבר שנפשו של אדם מחמדתן ואונסתו עליהם לעשותם זולת בהתעצמות הרחקת ב' דברים מהאדם והם מרחק הרגש ראות העין ומרחק בחינת החושב ואם ב' אלו לא יעשה אין אדם שליט ברוח זה לכלותה ממנו וכו'
הנה מי שידקדק בלשונו הטהורה ישכיל להבין כמה תחכום יש ביצר שבאדם שמסמא את עיניו להאמין שבכוחו יכול הוא לנצח את תאוותו ובכח גדול יצליח להתגבר עליו ואז כשרואה האדם שהוא לא מצליח עוד ועוד הנה הוא כבר מתייאש ולזה בא האור החיים ללמד אותנו שאין צורך במלחמה שכמעט אבודה מראש ואין צורך בכח גדול כדי להצליח ואם ידע האדם את תחבולות היצר ומה המנגנון שעובד בו יותר מכל ידע הוא איך להינצל מהפעלת המנגנון ולא מהמלחמה שתבוא אחרי שהופעל המנגנון.
האור החיים הק' מסביר את המנגנון שבו פועל היצר ואיך לתפוס אותו בזמן כדי לא להיכשל והוא ראיית העניים ומחשבת הלב שניהם וכל אחד לחוד מפעיל אצל האדם כח גדול עד שאין כמעט בכוחו לשלוט בו ואפסו כוחותיו ואז מתייאש הוא וכשהאדם ירחיק את עצמו מראיית העין וממחשבת הלב וידע הוא כי שם המלחמה וכל כולו ילחם במלחמה שלפני המלחמה אז ידע כי נמצא הוא במעלה שאין למעלה ממנה וקדוש יאמר לו.
כמו שכתב בסוף דבריו הקדושים שאין אדם שליט ברוח זו לכלותה ממנו ואין זה משנה אם צדיק הוא או רשע עני או עשיר רווק או נשוי וזהו שכותב בהמשך דבריו מעתה תחבולות האדם להעריך מלחמה נגד בחינה זו היא בשלילת ממנו ב' דברים ובזה תהיה נרכבת באדם תכונה לבל יתלהט אחר זה וישליט הרצון בחפץ הטבעי (וכמו שכתב בפרשת ואתחנן לפי שהלב יחמד בכל אשה וביותר בנאה וביותר בכלילת יופי וביותר במי שאין למעלה ממנה)
הנה לנו הדרך להינצל מעבירה זו שכאמור משרה טומאה על האדם בכל אבריו שעד שאינו מצליח לעשות מצוות וגם מה שעושה אין לה' חפץ בזה והוא הרחקת עצמו ממחשבה שאינה טהורה ומראיה וגם אם יושלל ממנו אחת מהם עדיין הוא מסתכן בעבירה מכח השניה וכמו שהוכיח ממעשה דרב עמרם חסידא שמובא בגמרא בקידושין שאפילו שהיה חסיד ופרוש (ודווקא בגלל זה שמו אצלו שבויות מהמלחמה מכיון שהיה חסיד כל כך המקום הבטוח ביותר להשים אותם היה אצלו) ובכל זאת כשעברה אחת מהם על הפתח של עליית הגג שהיו שם נפל אור מקוב יופיה לתוך הבית ולקח סולם שהיו צריכים עשרה אנשים להרים אותו והרים אותו לבד ומזה צא וראה כמה גדול כוחו של היצר באדם מכל מקום המשך המעשה שנעצר באמצע לעלות בסולם וצעק נורא ביה עמרם כלומר אש בביתי וכשבאו חכמים אמרו לו ביישתנו שהרי אין כאן אש אמר להם מוטב שתתביישו ממני כאן ולא בעולם הבא וכך הציל את עצמו מלחטוא מכל מקום אומר האור החיים הק' שאפילו שהיה חסיד ופרוש שוודאי מושלל הוא מהמחשבה בא לו הניסיון בכח הראיה עד שהיה צריך להתגבר כל כך ולהציל עצמו.
ועיין עוד באור החיים הק' בפרשה הבאה קדושים תהיו בפסוק אל תחלל את בתך להזנותה כמה נזק יכול להיגרם ל"ע מחטא העניים.
הקב"ה יזכנו לשמור תורתו ומצוותיו ובפרט במצווה זו ונזכה לגאולה השלמה בכח השער החמישים שבקדושה שכידוע יהיה ניסיונו בדורות האחרונים בזו המצווה.
