לפעמים השכל כל כך גס הוא ומתעצל לרדת לדקויות ולהבנה עמוקה טוב לו בהבנה שטחית ופשוטה והאדם בוחר את המחשבה שנראית לו טובה יותר מכל הלך המחשבות הרצות בהלוך ושוב ומכיוון שקרוב הוא מהבחינה הרגשית לאחת מן המחשבות נתפס הוא אליה ומחליט בדעתו שהיא הטובה שבמחשבון שהרי מאמין הוא שאדם טוב הוא.
כמו כן בחינוך הילדים לפעמים ההחלטות החשובות באמת מתקבלות בהיסח הדעת ואדם סומך על עצמו שהרי בוודאי הורה שרוצה בטובתו של הילד הוא ואיך יטעה?
העניין הוא שלפעמים המציאות טופחת על פנינו ומה שחשבנו לטוב נהיה רע ממש וכבר מאוחר מידי לתקנו.
במה דברים אמורים?
הגמרא במסכת נדרים בדף מא. במערבא אמרי דעת קני מה חסר דעת לא קני מה קני? כלומר מי שקנה דעת אינו חסר כלום ומי שלא קנה אז מה קנה כלומר מה כן יש לו?
בעצם הדבר הכי חשוב לנו זו הדעת הן כלפי עצמינו והן כלפי חינוך הילדים
מה זו הדעת?
"הדעת זו ההבחנה בין טוב לרע"
בפסוק "והנחש היה ערום" שואל האור החיים הק' לאיזה צורך מודיעה לנו התורה שהנחש היה ערום? ועוד מה הערמה המיוחדת שהערים הנחש?
ומבאר שאחד הדברים שהוא היה ערום בהם זה שהוא שכנע את חוה אימנו שכל העצים בגן הם אסורים ואם תקבל עליה להישמר מעץ הדעת אז כל העצים יהיו אסורים ואיך היא תחיה?
הנה מה שנחשב להיבדלות וטובה שאדם אוסר על עצמו או על ילדיו דברים בחושבו שטוב הוא עושה וזוהי בעצם רק עצת היצר ועל ידי האיסור הזה הוא יתיר את הכול כולל את האיסור עצמו.
ולכן נקפיד לא לאסור כלום מעבר למה שהתורה אוסרת ואז לא יבא הקילקול לעולם.
